סיפר הרב יוסף מוגרבי, ראש מוסדות "תפארת בנים" בחולון: לפני 45 שנה
לא היו בחולון הרבה מוסדות תורה וחסד. הלכו הרה"ג יצחק כדורי זצוק"ל
והרה"ג יהודא צדקה זצוק"ל ועמהם הרה"ג אליהו זצוק"ל
למו"ר אבי, שהיה איש ציבור, וביקשו ממנו שיסייע בבניית בית-כנסת בחולון,
שיהיה מרכז להפצת תורה. להורי הייתה בת אחת, ואחר כך במשך 13 שנים לא נולדו להם
ילדים. שמע אבי את בקשתם ואמר לשלושת הרבנים החשובים: אתם מבקשים ממני בקשה ואני
מוכן למלא אותה ולבנות כאן בית-כנסת לתורה ולתפילה, אבל מי ימלא את בקשתי? יש לי
בת ואין לי בנים, ואני עוסק עם הציבור ולטובתם ומשמחם. מי יגיד עלי קדיש?
אמר לו הרב אליהו זצ"ל: מקובלנו כי מי שבונה קיר בבית הכנסת זוכה לבנים.
אמר לו מו"ר אבי: אני מוכן לבנות בית-כנסת שלם אם הרב יבטיח לי. הרב חייך
כדרכו ואמר לו: לא צריך בית-כנסת שלם, קיר אחד מספיק. וכך נפרדו הרבנים
ממו"ר אבי ז"ל. הרבנים הלכו לדרכם ומו"ר אבי החל להתאמץ למצוא
מגרש ולהכין תוכנית לבניין בית הכנסת. בין כך ובין כך אמי נכנסה להיריון.
מו"ר אבי לא שאל באותם ימים אם זה בן או בת. לא היה אולטרסאונד משוכלל כמו
בימינו. אבל הוא ידע. הרב אליהו אמר לו שיהיה לו בן אם הוא יבנה קיר אחד.
כמו שכולנו יודעים, היריון אורך תשעה חודשים, וגם בניית בית כנסת לא מתרחשת
ביום אחד. וכך ההיריון של מרת אמי התקדם במקביל להתקדמות שלבי הבנייה. את הקשר
בין שניהם הרגישו כל בני המשפחה ביום הנחת אבן הפינה. תוך כדי הטקס החשוב פנתה
אימא לאבא ואמרה לו: אני צריכה ללכת דחוף לבית החולים. הגיע זמן הלידה. וכך
נולדתי בד בבד עם הנחת אבן הפינה לבית הכנסת.
כל שלבי גדילתי היו מקבילים לשלבי בניית בית הכנסת, וכך זכה בית הכנסת להיות
מוקד להפצת תורה בחולון בנשיאות הרב זצ"ל, וגם אני גדלתי בישיבות ומצאתי את
עצמי עוסק כל ימי בהפצת תורה. הכול מכוחו של הרב. מהתפילות שלו. מהאכפתיות שלו
לעם ישראל.