אדוני, אין לך כלום, הכול בסדר גמור!

לפני כשלוש-עשרה שנים כאבה לי הבטן, והרופא שלח אותי לבדיקת
אולטרא-סאונד בבית-החולים "הדסה". כאשר הרופא שם עלי את המכשיר הוא
מייד נזעק ובישר לי: יש לך גידול. נכנסתי לעצבות גדולה ולא ידעתי מה לעשות.
למחרת בבוקר, כמדי יום, הגעתי לקחת את כבוד הרב זצ"ל לבית-הכנסת. הרב שאל
אותי: שלום, מה יש לך? והשבתי לו: כלום.
 
כאשר ישבנו במכונית הרב אמר לי: עכשיו תגיד לי מה יש לך. השבתי לו שאומר לו
לאחר התפילה. אבל הרב לא הרפה ואמר: לא, תגיד לי עכשיו. סיפרתי לרב שמצאו לי
גידול בבטן ואני אמור לעבור בדיקה מסובכת. הרב השיב לי: אין לך כלום, אין לך שום
דבר.
 
בליל-שבת למדנו באופן קבוע בביתו של הרב, ואני נהגתי לשבת על ידו. באמצע
הלימוד אמר לי כבוד הרב: שלום, אתה סתם דואג, אמרתי לך שאין לך כלום. פתאום הרב
קם, וחזר עם בקבוק שתייה. הוא מילא לי שתייה בתוך הפקק של הבקבוק ואמר לי לשתות.
שתיתי את המשקה והוא חזר ואמר: אין לך שום דבר.
 
ביום ראשון בבוקר הלכתי לבדיקה, והרופא התפלא שהגעתי לבד, כי זו בדיקה מסובכת
שכרוכה בפתיחה של הבטן. כדי להיות בטוח באיזו נקודה בדיוק להתחיל לפתוח, החליט
הרופא לעשות לי שוב בדיקת אולטרא-סאונד. הוא שם את המכשיר על בטני, וראיתי איך
פניו נדהמות. שאלתי אותו מה קורה והוא השיב לי: אין לך כלום. הרופא לא האמין
למראה עיניו וחזר על הבדיקה שוב ושוב, אבל דבר לא השתנה, הוא לא מצא דבר. לבסוף
אמר לי הרופא: אין לך שום דבר, אתה יכול ללכת הביתה.
 
השנה, כעבור שלוש-עשרה שנים, שוב הגעתי לחדר מיון עם כאבי בטן חזקים. הרופאים
בדקו אותי ואמרו לי: יש לך גידול בין הכבד לכליה. הרופאים גם ידעו לומר לי מה
גודלו של הגידול: 12 ס"מ על 4 ס"מ. הכול היה בדוק ומדוד. הרופאים אמרו
לי שאני חייב לעשות ניתוח. התור שנקבע לי היה לערב שבועות, כמעט שנה אחרי שהרב ע"ה
נפטר.
 
סיפרתי לרב שמואל שליט"א ולרב יוסף שליט"א, בניו של הרב זצ"ל,
את מה שעובר עלי, והם הרגיעו אותי באומרם: אל תדאג, הברכה של כבוד הרב עדיין חלה
עליך.
 
ביום המיועד הגעתי לבית-החולים, הלבישו אותי בבגדים מיוחדים והתכוונו להוציא
לי את הגידול באמצעות צנתור. ברגע שהרופא התכוון לשים עלי את המכשיר הוא החליט
לצלם שוב כדי לראות איפה בדיוק הגידול נמצא. הרופא צילם ועמד כמאובן, בלי לדעת
מה לעשות. הוא חזר על הפעולה שוב ושוב, ולבסוף אמר: אדוני, אין לך כלום, הכול
בסדר גמור.
 
קרה שם מחזה שלא אשכח: הרופא והצוות שלו החלו לרקוד משמחה. כעבור יומיים חזרתי
הביתה, ומאז ב"ה הכול בסדר גמור. הברכות של הרב קיימות עד היום.
(שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)