סיפר
יוסף עסיס: בוקר אחד, בתום תפילת שחרית בנץ החמה, יצאתי מבית הכנסת של הרב
זצ"ל ובדרכי שמעתי שבבית הכנסת מתקיימת שיחה ערה. הבטתי דרך החלון וראיתי
את הרב זצ"ל יושב בכיסאו אחרי התפילה, ומישהו ניגש אל הרב עם גמרא פתוחה
ומבקש ממנו לקרוא. הרב מסתכל עליו ואומר לו: אינני קורא.
זה נראה לי קצת עזות מצח מצד אותו אדם, אבל לא רציתי להתערב. והנה אותו אדם
מתעקש ושוב פונה אל הרב ומבקש ואומר: הרב, זו גמרא, למה אתה לא קורא? ענה לו הרב
ואמר: אני לא קורא, כי הבבא סאלי לימד אותי ללמד רק סנגוריה על עם ישראל.
אני לא יודע באיזו גמרא מדובר, מן הסתם גמרא שיש בה נימה
של ביקורת על עם ישראל. אבל ההתעקשות של הרב גרמה לי להבין באותה שעה שאנחנו
חיים בהארת פנים שבה ה' לא כועס עלינו. כמו ששמעתי כמה פעמים ממרן הרב אליהו
זצוק"ל מצטט את הפסוקים: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים
גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ
וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'".
בשעה של רַחֲמִים גְּדֹלִים וחֶסֶד עוֹלָם אלוקים לא כועס על בניו, כמו שכתוב שם
בפסוקים: "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ
עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ"
(ישעיה נד). אם אלוקים נשבע שלא יקצוף עלינו בתקופה הזאת, למה אנחנו צריכים
לקרוא דברים של אף, חימה וקצף שהיו בעבר? הרי הגמרא אומרת במפורש: "תניא
מעשה באדם אחד שהיה קורא למעלה מרבי אליעזר 'הודע את ירושלם את תועבותיה'. אמר
לו: עד שאתה בודק בתועבות ירושלים צא ובדוק בתועבות אמך, בדקו אחריו ומצאו בו
שמץ פסול" (מגילה כה ע"ב).
אני לא יודע אם האדם
הזה הפנים את מה שהרב אליהו אמר לו, אבל המשפט הזה של הרב הולך איתי מאז ועד
היום, ואני משתדל לראות רק טוב בעם ישראל.