סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

איזהו מכובד? המכבד את הבריות

מספר
הרב משה ברכה, צלם השיעור "קול צופייך": אני מתפלל קבוע בבית הכנסת של
הרב זצ"ל והייתי רואה את סדר היום העמוס שלו מאחרי התפילה ועד שעות הערב
המאוחרות. הייתי רואה את התורים הארוכים של האנשים המבקשים להיכנס אליו ואת
הדפים עם מאות השאלות שהרב היה מקבל ועונה עליהן כל שבוע.

כשהרב אליהו הגיע לבר המצווה של הבן שלי, אמר לי העוזר שלו משה בואנוס ז"ל
כי הרב ממהר ויש לו אירועים נוספים באותו ערב, על כן אמרתי לרב מיד כשנכנס שיברך
ולא יתעכב. אבל מרן הרב זצוק"ל ידע כי הבן שלי מחכה בכיליון עיניים לכך
שהרב ישמע אותו, ולכן אמר: אני אדבר אחרי שהבן שלך ידרוש את הדרשה שלו. הוא חיכה
לשמוע את הדרשה של הבן, ובדבריו אחר כך התייחס לדבריו. קשה לתאר עד כמה הוא שימח
אותנו במחווה הזאת.

לאנשים שלא מכירים את סדר היום של הרב
זה יכול אולי להיראות טבעי וסביר שהרב מתעכב לשמוע דרשה של נער בן 13. אבל כמי
שמכירים את הרב ויודעים כמה כל דקה בסדר היום שלו חשובה, הבנו כמה חשוב לו לשמח
בר מצווה, ולא רק להגיע ולצאת ידי חובה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

כשאחי נפצע רצתי מייד אל אחי מרדכי, והוא הלך לקרוא לאמא שלנו. בינתיים לקחו את נעים לבית-החולים והתברר שקליע חדר לרגלו במקום מסוכן והרופאים רצו לכרות לו את הרגל. הלכנו לחכם צדקה הזקן, והוא אמר...
התפלאתי מאוד. איך זה שהרב מזמין אותי לרקוד בראש השנה, והנהרה על פניו כאילו מדובר בשמחת תורה? אבל דחקתי את השאלות האלה, שכן השמחה על האפשרות שנפלה בחיקי הייתה עצומה, הרי כך אוכל להתקרב לרב...
מייד פנתה הרבנית לבדוק מה רע יש במפה, והנה גילתה שחלק מעיטורי המפה הם צלבים... 
שמעתי הרבה סיפורי מופתים על מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, ולאחד מהם זכיתי להיות עד. סיפור מופלא שבמופלאים. אי אפשר להסביר אותו אלא אם כן אתה מבין שרוח אלוקים הייתה בקרבו. הייתה תקופה שהיו לי...
סיפר יוסף עסיס: על פניו נראה כאילו בסיפור הזה אין דבר, אבל בשבילי הוא אירוע חשוב מאוד. שנים התפללתי עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הרב היה מהמקדימים לתפילה, מתפלל בנץ החמה, מעולם לא ראיתיו מתנמנם...
אחיי ואני ראינו קרקעות למכירה ליד בית צפאפא במחיר זול מאוד. היינו ארבעה אחים, וחשבנו שנקנה את הקרקעות במשותף וכל אחד מאיתנו יקבל 10 דונם. פנינו לרב זצ"ל לקבל עצה וברכה, ותשובתו הייתה נחרצת: לא...