על
הפסוק "וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר
ה'" (ירמיהו יג, יז) אמר רבי אלעזר: "שלש דמעות הללו למה? אחת – על
מקדש ראשון, ואחת – על מקדש שני, ואחת – על ישראל שגלו ממקומן. ואיכא דאמרי: אחת
על ביטול תורה". ובאמת הפסוק מדבר על גלות ושיעבוד מלכויות ולא על ביטול
תורה. ולמה רבי אליעזר אומר שהקב"ה מוריד דמעות על ביטול תורה? עונה הגמרא:
"כיון שגלו ישראל ממקומן – אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה
ע"ב).
והסבירו חכמינו את דבריהם במקום אחר ואמרו שאין
הכוונה על ביטול תורה של זמן, אלא על ביטול תורה של איכות. ש"אין תורה
כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל" (בראשית רבה בראשית טז). ואם הם
גולים מעל אדמתם – הרי שהתורה שלהם לא ברמה שהיא יכולה להיות.
סיפר הרב רפאל יצחק הרקם, ממלבורן שבאוסטרליה: באחד מביקורינו בארץ הקודש, רציתי
מאוד ללמוד בישיבה בארץ, אך אבי כבר שילם עבורי על לימודים באוסטרליה. הלכנו
לתפילת ותיקין בבית הכנסת של הרב, וכאשר הרב יצא מבית הכנסת, אבי שאל את הרב על
לימודים בשבילי בארץ ישראל, שהרי הוא כבר שילם עבור לימודים באוסטרליה. אמר לי
הרב: אם כבר שילמת, תסיים את השנה שם ואחר כך תבוא.
כעבור
כחצי שנה, בביקור נוסף בארץ, הלכנו שוב להתפלל עם הרב. אחרי התפילה אבי בישר לרב
שהלימודים באוסטרליה נגמרו ובאתי ללמוד תורה בארץ. הרב חייך ושמח מאוד וברך
אותי: בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין.
הרב התאמץ מאוד
שיכניסו אותי לישיבה טובה בארץ, ודיבר עם ראש ישיבה מסוים שיקבל אותי לישיבה
ויחזק אותי בלימודי עברית וגמרא, כי לא ידעתי עברית. ראינו שזה מאוד חשוב לו. הוא
גם היה אומר לי פעם אחר פעם: דע לך שיש לך זכות גדולה ללמוד תורה בארץ ישראל,
מעלת לימוד התורה בארץ ישראל דווקא היא גדולה מאוד. אתה צריך להיות שמח שאתה פה.
