על מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל שמעתי, אבל לא נהגתי להתייעץ
עמו ואף לא פגשתי אותו מימי. אני שייך לציבור הליטאי בבני-ברק, משמש כראש כולל
ועסוק רוב הזמן עם התלמידים העוסקים בתורה ובעבודה.
לפני שנתיים זכינו להיריון, ובאחת הבדיקות נמצא נתון מחשיד, שמא העובר יצא בעל
מום גדול. הרופאים כדרכם הודיעו לנו על החשדות, ואמרו לנו שבגלל הגיל של אשתי
השכיחות גדולה וכו', הכול בכדי להסיר מהם אחריות ותביעות עתידיות.
זהירות היתר שלהם הכניסה אותי לפחד גדול. הלכתי לכמה וכמה רבנים שיברכו את
אשתי ואת הוולד, וכולם ברכו אותה ואמרו שאין לי ממה לחשוש, אבל החשש בלבי הלך
וגדל, עד שהוא לא נתן לי לישון וטרד את מנוחתי, גם מבחינה מעשית וגם מבחינה
אמונית, לא היה לי מרגוע.
לילה אחד התפללתי אל ה' יתברך ואמרתי לו, כמעט דרשתי, שייתן לי סימן שהילד
בריא ושלם ואין לו כלום. כל כך בכיתי באותו לילה ושפכתי את נפשי לפני ה' עד שממש
כלו כוחותיי. והנה בבוקר אני יוצא לכולל שבו אני מלמד, ובדרכי רואה חנות ספרים
שעורכת ספרים במבצע למכירה ובהם הספר "אביהם של ישראל" על מרן
הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל. לבי משך אותי אל הספר וקניתי אותו.
בהזדמנות הראשונה פתחתי את הספר והנה לפני הסיפור הבא:
על אמונה ומזל
בחודש החמישי להריוני גיליתי שיש בעיה עם העובר. הרופאים בניו-יורק, שם גרתי
אז, בדקו אותי ונתנו לי מכתב הפניה לבית החולים להפיל, לא עלינו, את העובר. מיד
התקשרתי לרב זצ"ל וסיפרתי לו את גזרת הרופאים. הרב ביקש שלושה ימים עד
שיחזיר לי תשובה. כעבור שלושה ימים בישר לי הרב שהעובר בריא ושלם, ועלי להמשיך
את ההיריון והילד הזה יביא לנו הרבה מזל טוב.
בשעה טובה ומוצלחת נולדה לנו בת בריאה ושלמה. מבית החולים במנהטן צלצלתי לבשר
לרב על ברכתו שהתקיימה. שאלתי את הרב האם אפשר לקרוא לילדה תהילה, כשבח והלל
לבורא עולם, אך הרב ענה לי: "מה פתאום? לילדה הזאת יש שם ותפקיד. תקראי לה
אמונה ותוסיפי לה את השם מזל, והיא תביא לכם הרבה ברכה ומזל טוב". וכך
עשינו.
היום אמונה-מזל היא בת 14. היא צדיקה, ענווה, טובת לב ומודעת היטב היטב
לתפקידה בעולם. כשנפטר הרב, לדאבון לבנו, אמרה לי אמונה-מזל: "אמא, אני
יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות". "נכון", אמרתי לה, "הרב
כבר אמר לך ביום שנולדת שזהו תפקידך בעולם".
ממש נדהמתי, כיוון שהסיפור הזה הוא בדיוק הסיפור שלי. חשבתי אולי הספר מלא
בסיפורים כאלה וחיפשתי בספר וראיתי שאין הרבה סיפורים כאלה בספרים של הרב אליהו.
זה אולי סיפור בודד, או אחד בין הבודדים. הבנתי שתפילתי נתקיימה והקב"ה
החליט לענות לי דרך הספר של הרב אליהו.
הרמתי עיניים ואמרתי: "תודה רבה, אבא. תודה". נרגעתי והגעתי לכולל
שאני מלמד בו שמח ומאיר פנים. האברכים בכולל, שידעו את צרתי, לא הבינו מה הביא
אותי לידי כך. לא סיפרתי להם, זה היה כל כך קדוש בשבילי, שנראה לי חילול הקודש
לספר על התפילה ועל התשובה משמים.
בו ביום קניתי את כל חמשת הספרים "אביהם של ישראל", קראתי את כולם
ונתתי גם לבני לקרוא. הבנתי יותר ויותר איזה אדם גדול היה בישראל. קניתי את כל
ספרי ההלכה שלו, אע"פ שאני מעדות אשכנז, כיוון שראיתי כי בספרים שלו הוא
פוסק גם לאשכנזים. ומאז אני מזכיר אותו בשיעורים שלי כל פעם שאפשר.