הסיפור
שלי על הרב אליהו זצ"ל הוא לא סיפור מופת או פלא, אבל בעיני הוא סיפור מתוק
שנוגע ללב.
בתי הייתה בציון הרב אליהו זצ"ל בערב
האזכרה שלו בשנת תשע"ט. בדרך חזור משם, בלכתה ברגל, היא אמרה לעצמה: כל כך
בא לי ארטיק קרח בטעם אננס. ואז הוסיפה ואמרה: הרב אליהו, אתה אביהם של ישראל,
תמיד שומע ומתפלל עלינו, שלח לי ארטיק בטעם אננס. כך, בתמימות מוחלטת.
היא פסעה ברגל מהציון לכיוון הבית, והנה ברמזור של גינות
סחרוב עוצר רכב, הנהג פותח חלון ואומר לה: ילדה, קחי ארטיק מהרב אליהו. נחשו
באיזה טעם? אננס!
