סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

אתן כבר בהריון

קרה לא פעם שאנשים היו באים לבקש ברכה מהרב זצ"ל והוא היה אומר להם לעשות תיקון מסוים. לפעמים היה אומר להם להקפיד על סעודה רביעית, על תפילת מנחה או על מצווה אחרת. לפעמים היה אומר להם לבדוק תפילין או מזוזות או להסיר מהבית ספר לא כשר. לפעמים היו אומר להם להשתמש בסגולה של שיירי מצווה, כגון שיירי שמן של נרות שבת או נרות חנוכה, שיירי אתרוג או לולב או ערבות. לפעמים לעשות כפרה בכסף או בתרנגול. כל אחד לפי עניינו.

אבל היו מקרים בהם הרב לא היה מציין לעשות משהו מסוים, אלא היה מברך ושולח את האנשים לדרכם. הסבר לזה שמענו פעם מבני ביתו של הבבא סאלי, שאמרו בשמו כי קורה שאנשים מגיעים לרב ביום שבו הם צריכים להיוושע, כשהברכה כבר בכיסם, והם חושבים שהרב הוא שהביא להם את הברכה.

כך קרה כמה פעמים שנשים באו אל הרב לקבל ברכה לילדים אחרי הרבה שנים של עקרות, והרב הפתיע אותן ואמר: אתן כבר בהריון.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

במסילת ישרים (פרק יט) כותב הרמח"ל כי חסידות היא לעשות חסד עם אחרים: וְהִנֵּה גְמִילוּת חֲסָדִים הוּא עִקָּר גָּדוֹל לֶחָסִיד, כִּי חֲסִידוּת עַצְמוֹ נִגְזָר מֵחֶסֶד, וְאָמְרוּ זַ"ל (אבות א), "עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, וְאֶחָד...
 רק כעבור שנתיים, כשנפתחו שערי רוסיה, הוא הבין למה רמז לו הרב אליהו ברוח קודשו שאמר לו "כשעכשיו יפתחו את החומות". ויהי לפלא. 
 נתועדו איפוא יחד ובאו לשאול את רבנו אם ראוי להוציא כתביו של הרב נחמני לאור אחר שידעו כי סירב לעשות זאת בחיים חיותו.... 
 לאחר כשבועיים שהאורז נמצא בחוץ תחת השמש, הורגש ריח חריף של ריקבון והאורז הצהיב. בבדיקת מעבדה שנעשתה לאורז התברר כי הוא היה מצופה בשמן נבט חיטה שהוא חמץ גמור. 
 אמר הרב אליהו לרב בן אבו: למה אמרת לי לא לבוא? הנה בית הכנסת מלא, אשריהם ישראל. 
 הוא המשיך את דרכם של הבן איש חי והחיד"א, שהיו פוסקים ושילבו את תורת האר"י בפסקיהם. הוא היה אומר: כך היה רשב"י וכך היה האר"י, שסברותיו ההלכתיות שולבו בספר ה"שיטה מקובצת". 
 האבא התרעם עלי ושאל מדוע לא אמרתי לו בעצמי. כמובן, הוא שינה את השם לנתן והכול בא על מקומו בשלום. 
 עוד הרב מספר ושוזר ענין אותו גבאי, והנה קם זקן א' מאחד המושבים הקדמיים של ביה"כ וקורא אליו בקול גדול, אהה, זה אתה, כבר אז ידעתי שתהיה רב ראשי לישראל... 
 בקושי רב הוכנס הרב השוכב על המיטה אל המכונית. עכשיו האלפים מנסים לגעת במכונית. 
 הרב אמר לו: "איזו זכות גדולה יש לך!. אולי תמצא תפילין עתיקות - ותראה לנו, אולי תמצא יסודות של בית המקדש, מקוואות, שרידים מתקופת שמעון הצדיק, דוד המלך וכו'... 
 רק בעת מחלתו, כשהתקיים מניין בביתו, ביקש רבנו שבמניין זה ינהגו כדעת הגאון הבא"ח, להקדים את נפילת אפיים. 
 סיפרתי על כך לרב, ושוב ענה הרב: "גם לאחיך, ברוך משיב אבידה לבעליה". לא עברו כמה ימים וכל התכשיטים נמצאו מונחים במחסן הבית.