כולנו מכירים את הסיפורים על ריבת האתרוגים של הרב אליהו
זצ"ל, ריבה שהייתה מחוללת פלאים בקרב נשים עקרות. יש על כך אלפי סיפורים
שנמצאים בספרי "אביהם של ישראל", וכמה מהם גם בספר הזה. הסיפור הבא,
שקרה לפני עשרים שנה וסופר לנו רק עכשיו, גרם לנו לחשוב שאולי פענחנו את הסוד
שמאחורי הסיפורים הללו.
אבי נהרג בתאונה טרגית כשהייתי בן 8. כשהגעתי לגיל 13 רציתי מאוד שיהיה לי
אתרוג, אבל באמת לא היה לי סיכוי. עול הפרנסה הכבד נפל על כתפי אמי והמצב בבית
לא היה פשוט בכלל.
אספתי אפוא פרוטה לפרוטה כדי שאוכל לקנות לעצמי אתרוג. הלכתי עם "קופת
החיסכון" שלי לשוק "מחנה יהודה" וקניתי אתרוג בקופסה סגורה
וחתומה שכתוב עליה "מהודר". השמחה שלי לא ידעה גבול. אבל כשהגעתי
הביתה ופתחתי את הקופסא, גיליתי שכנראה סידרו אותי. האתרוג לא היה כזה יפה. אבל
לא ידעתי להחליט האם ייתכן שקניתי חתול בשק, או שפשוט אני לא יודע ובקי בהלכות
האתרוג. החלטתי אפוא לעלות לביתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שגר בשכנות
אלינו, ולשאול אותו האם האתרוג שקניתי מהודר.
הגשתי לרב את האתרוג. הרב עיין בו מכל צדדיו ואמר: "כשר". שאלתי:
הרב, האם זה לא מהודר? והרב חוזר ואומר: "כשר". נישקתי את ידו ויצאתי
מהבית, ולבי כבד עלי. אבל עוד בטרם הספקתי לרדת במדרגות יצא אלי אחד מבני ביתו
של הרב וקרא: סליחה, הרב מבקש שתשוב אליו.
חזרתי מיד אל הרב, והוא הביט בי בחיוך ואמר: בוא נעשה עסקת חליפין, תביא לי את
האתרוג שלך, הכשר, ואני אביא לך את האתרוג שלי, המהודר.
ממש התביישתי. הדמעות ירדו על פני ואפילו לא עצרתי לנגב אותן. יצאתי מהבית של
הרב עם אתרוג ששווה אולי למעלה מאלף שקלים.
למחרת, ביום הראשון של סוכות, קמתי להתפלל בנץ החמה עם הרב מרדכי אליהו.
הסתכלתי עליו כאשר הוא הוציא את האתרוג ולא האמנתי. האתרוג שלי, זה הכשר, נמצא
בידיים של הרב. הוא באמת החליף אתי. הרב ידע שאהיה בתפילה הזאת, והיה לו חשוב
שאראה שהחלפת האתרוגים לא הייתה סתמית, רק כדי לשמח אותי.
מהרב זצ"ל למדתי מה זו אהבת ישראל. הרב מרדכי אליהו, שידע יותר טוב מאתנו
מהו אתרוג ומה כוונותיו, בחר לקיים מצוות אתרוג בהידור הכי גדול שרק אפשר,
בהידור כזה שלא ניתן להשיג, הידור של שמחת ילד יהודי.
