הנשמה שלי קשורה לרב אליהו זצ"ל. לכן הייתי רגיל להגיע אליו
לבית המדרש וליהנות מזיוו למרות שאני אשכנזי. הקדושה והתורה הם כנראה מעל
החילוקים הגלותיים הללו.
כשבני הגיע לגיל שבע הוא ביקש להצטרף אלי לראות את מלאך האלוקים שתמיד אני
מספר עליו בבית, ואני מצדי שמחתי לקחת אותו לראות את פני הרב. באנו למניין שבו
מתפלל הרב וישבנו בסוף בית המדרש. בסוף התפילה הרב הצביע על בני וסימן לו להתקרב
אליו. הילד בן השבע התקרב לרב, והיה שם אדם מבוגר שחשב – ואולי קיווה – שהרב
קורא לו. בדרכם אל הרב פנה המבוגר אל הבן שלי ואמר לו: זוז, ילד, הרב קרא לי!
הילד התווכח אתו ואמר: מה פתאום, הרב קרא לי. אבל בכל זאת האדם המבוגר עקף אותו
והגיע אל הרב.
הרב דיבר עם המבוגר כמה דקות, בנחת, כאילו באמת התכוון לקרוא לו, ואחר כך סימן
לילד לגשת אליו. כשהילד הגיע אמר לו הרב: באמת קראתי לך, אבל לא יפה להתווכח כך
עם אדם מבוגר. הרב המשיך ודיבר אתו כמה דקות, ואחר כך הבן חזר והתיישב לידי.
שאלתי אותו מה אמר לו הרב. הייתי מסוקרן מאוד לדעת מה יש לרב אליהו לדבר עם ילד
בן שבע, במיוחד שזאת הפעם הראשונה שבה הוא רואה אותו. אבל בני לא השיב, ורק אמר:
בבוא היום תדע.
חלפו שנתיים מאותו מאורע, והנה הילד קם בבוקר ואומר: אבא, היום תיזהר מתאונה
חזיתית. ניסיתי להבין על מה הילד מדבר, אבל הבנתי ממנו שהוא מעדיף שלא אוסיף
לשאול. שמרתי את הדבר בלבי, וכך במהלך כל היום, תוך כדי נסיעה חשבתי על הדברים,
אבל דבר לא קרה. בכל פעם שחלפה מולי מכונית, נכנסתי לדריכות מסוימת, אבל הכול
היה בסדר גמור. לכן חשבתי שמדובר בחלומות שווא עד שהסחתי דעתי מהעניין. בדרך
הביתה, בסוף היום, יצאתי מחניה והנה מולי נוסע סמיטריילר במהירות גדולה. מיד
נזכרתי במה שאמר לי בני, נסעתי במהירות אחורה חזרה לתוך החניה וניצלתי בנס כי
משאית הענק הזאת כמעט שפשפה את הרכב שלי. מזל גדול היה לי שהבן שלי הזהיר אותי
ושמתי לב, כי אם לא הייתי חוזר במהירות לחניה לא הייתי בין החיים היום.
כשהגעתי הביתה סיפרתי לבני מה שקרה ושאלתי אותו כיצד ידע להזהיר אותי. בני
חייך ואמר: זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי אתך לבית המדרש של הרב? זוכר שהוא קרא
לי והמתיק אתי סוד? ובכן, הרב הזהיר אותי לשמור עליך, והלילה הוא בא אלי בחלום
ואמר לי להזהיר אותך כפי שהזהרתי.
