התחתנתי
בגיל לא צעיר, בלשון המעטה, אחרי הרבה תפילות, סגולות וברכות. עמדנו מתחת לחופה,
בעלי ואני, ושמענו את הרב שמואל אליהו שליט"א, עורך החופה, מברך אותנו
שנזכה לזרע של קיימא, ומצרף לברכתו את ברכת אביו, הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
הקהל הגדול שעמד במקום צעק "אמן" בקול גדול, אבל לא מעט מהנוכחים שם
הרימו גבה. גם אני, הכלה, צחקתי בקרבי. בגיל שלי, זרע של קיימא? מתברר שעם ברכה
לא מתווכחים, שכן אחרי פחות משנה זכינו להיפקד. כמובן שהריון כזה מלווה בלא מעט
חששות, והתפללנו שהכול יעבור בשלום. לא הרבה אחרי שנודע לנו דבר ההריון הגענו
לציונו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ושם עמדנו בתפילה שההריון יעלה יפה ושאכן
נזכה לזרע של קיימא. אחזתי בידיי את ספר התהילים ולחשתי לרב: בבקשה, תן לי סימן
שאתה מלווה אותנו בתהליך הזה, תן לי סימן שהכול יהיה בסדר. מיד לאחר שאמרתי את
הדברים פתחתי את ספר התהילים, ולתדהמתי ולשמחתי העיניים שלי נחו על פרק קכח:
"בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן
יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן: וּרְאֵה בְּטוּב
יְרוּשָׁלִָם כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ: שָׁלוֹם עַל
יִשְׂרָאֵל". יצאנו מהציון רגועים ושמחים, וההבטחה הזאת ליוותה אותנו במשך
ההריון כולו. ב"ה נולדה לנו בת מתוקה, ואנחנו מתפללים שנזכה לגדלה בנחת
ובשמחה, לאורך ימים ושנים, כך שנזכה ויתקיים בנו "וראה בנים לבניך".
