פעם הזמינו אותי ללמד תורה בישיבה חילונית בתל-אביב. שלושה ימים בשבוע הם היו לומדים תורה, ושלושה ימים היו מתנדבים ועוסקים בחסד. לא רציתי לבוא ללמד שם, כי הם היו לומדים תורה בנים ובנות ביחד, ובוודאי לא היו לבושים בצניעות. אבל אמרו לי שאם אני לא אבוא לשם, תבוא לשם רבה רפורמית ותעשה להם נזק בלתי הפיך.
עניתי שאשאל את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, ומה שיגיד לי אעשה. אמרתי בלבי: הרב אליהו הוא חסיד, ובוודאי יגיד לי שאסור ללמד באופן כזה.
אבל הרב אמר לי: מצווה ללכת ללמד אותם תורה.
אמרתי לו: הם יושבים מעורב.
אמר לי: תבקש שישבו בנפרד.
אמרתי לו: זה העניין שלהם, לשבת מעורב וללמוד תורה.
הסתכל עלי הרב ושאל אותי: איזה מספר יש לי במשקפיים.
אמרתי לו: עשר.
אמר לי: תוריד את המשקפיים ותגיד לי מה אתה רואה. הוא שם לי כמה חפצים מול העיניים ולא זיהיתי אותם. עד היום אני זוכר את המבחן ראיה שהוא עשה לי. אמר לי: אם כן, יש לי בשבילך עצה. תכין את השיעור בעל-פה ותלמד אותם בלי משקפיים.
וכך היה. שנה וחצי לימדתי אותם תורה ויהדות. וברוך ה' ראינו מהלימוד הזה הרבה ברכה. חלק מהתלמידים הפכו לשומרי מצוות לכל דבר ועניין, היו ביניהם שהחלו שומרים חלק מהמצוות, ולרבים מהם ערכתי חופה כדת משה וישראל. (הרב דוד מנחם, קריית-משה, ירושלים)
