סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק שישי

ביומן תיתן שכרן

שמחנו מאוד על התרומה הלא צפויה, אבל עוד לא הבנו עד כמה. עוד בטרם פתחנו את המעטפה, ביקשנו מאותה אישה שתאמר לנו מה שמה של התורמת, שנוכל לשלוח לה קבלה ומכתב תודה...

מספרת מינה יהודית גוברי: כשהייתי ילדה, הורי אימצו תינוקת עיוורת
שננטשה בבית החולים וצירפו אותה למשפחתנו הגדולה. בעת שהם אימצו את התינוקת,
אמי, חביבה צחור, הייתה בהריון בחודש השביעי עם אחי השמיני. לאחר מכן הסתבר
שהתינוקת פגועה מאוד. אילמת, פגועת מוח וסיעודית. כיום אותה תינוקת מאומצת היא
אישה בת 42, ועד היום היא גרה עם אמי שתחיה.
 
הורי גם הקימו בקריית-ארבע מרכז להתפתחות הילד שמטפל בילדים שנפגעו כמו האישה
הזאת, וכמו שכולנו יודעים מרכז כזה נסמך על תרומות של אנשים שלפעמים מגיעות
ולפעמים לא מגיעות, ופעם נקלענו לקשיים כלכליים ולא יכולנו לשלם משכורות לצוות
המטפלות המסור. סכום הכסף שהיה חסר לנו לשם כך היה גדול מאוד, והמצוקה שלנו
הייתה קשה מנשוא. איך נשיג את הכסף הזה? ומה על המטפלות הללו, שממתינות לשכר
שמגיע להן?
 
לפתע עלתה מחשבה בראשי לבקש ברכה מהרב מרדכי אליהו. הרי לא פעם פנינו אליו
לדברים שונים, וראינו ישועות. ניסחנו אפוא פנייה המסבירה את הבעיה ושלחתי את
הפקס למספר שהיה בידי. כמובן שלא פיללתי לתשובה מיידית, כי הנוהל היה שלאחר
שליחת הפקס מתקשרים לדבר עם מי שנמצא במשרד כדי לבדוק אם הרב כבר ענה, ייעץ או
בירך. אבל באופן מוזר מאוד, מיד אחרי שליחת הפקס פשוט נרגעתי. חשבתי על כך שזה
מצחיק, הרי לא קיבלתי עדיין תשובה. אבל מתברר שהלב מרגיש את מה שהראש עדיין לא יודע.

 
אני כותבת שנרגעתי, אבל יחד עם זה עדיין הייתה בי חולשת הדעת – איך נארגן את
התשלום? אבל מצד שני הרגשתי שאת ההשתדלות שלי עשיתי, וה' יעזור. אמי ואני החלטנו
להתארגן וללכת הביתה. נתמודד כבר מחר.
 
עוד אנו מארגנות את המשרד לסגירה, ולפתע נכנסה אישה שאנחנו מכירות
מקריית-ארבע, ממהרת מאד ואומרת: פגשתי מישהי שביקשה ממני לתת לכם תרומה לפרויקט,
אבל היא עצמה לא יכלה להגיע אליכם ואני מאד ממהרת, אז בבקשה.
 
שמחנו מאוד על התרומה הלא צפויה, אבל עוד לא הבנו עד כמה. עוד בטרם פתחנו את
המעטפה, ביקשנו מאותה אישה שתאמר לנו מה שמה של התורמת, שנוכל לשלוח לה קבלה
ומכתב תודה.
 
אבל אותה אישה הייתה נבוכה מעט: האמת היא שאני לא יודעת מה שמה. לא חשבתי
לשאול, והיא לא ביקשה דבר. אמרה והלכה.
 
היינו מאוד מופתעות, אבל כשפתחנו את המעטפה נאלמנו דום. במעטפה היו מונחים
שטרות כסף במזומן. בדיוק הסכום החסר שאותו ציינו בפקס שהועבר אל הרב זצ"ל.
ויהי לפלא.
 
למחרת קיבלו המטפלות את שכרן על עמלן בדיוק בזמן. הרב דאג לכך שלא נלין את
שכרן. זכותו תגן עלינו .

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

הרב שאל אותי: איך תעלו לבית בשבת? מן הסתם יש פה מעלית שבת, אבל היא לזקנים ולחולים. הייתי מעט נבוך, לא חשבתי על זה, אבל בתשובה ביקשתי מהרב שיברך אותי ואת בני ביתי שלא נהיה...
קמתי בבוקר עם זיכרון החלום והייתי מאוד מרוגש. הרגשתי שזהו ממש חלום אמת. ממשי ביותר. שלושה חודשים לפני הלידה המשוערת שלנו ילדה גיסתי בן וקראו לו "אליהו". הבנתי למה הרב לא רצה שנקרא לו אליהו...
אחרי דקות ארוכות הרב ברך אותי ואמר לי מה לעשות. הוצאתי כסף ורציתי לתת לרב, אך הוא אמר לי :"כאן לא מקבלים, כאן רק נותנים"
 זכינו לקיים את הנדר ולקרוא לבננו על שם הרב, ולימים זכינו שבנו, הרב שמואל אליהו שליט"א, גזר משערות ראשו ב"חלקה".
הכלל ההלכתי הוא שאין מתפללים על מעשה ניסים (ברכות ס ע"א), אבל ניסים מתרחשים. על פי זה נבין את הסיפור הבא. פעם בא אל מרן הרב אליהו יהודי שהיה נשוי 12 שנים ולא זכה לילדים....
הרב הסתכל על הספרים שמילאו את כל קירות החדר, הרהר מעט, הסתובב אלינו בחיוך ואמר: בעזרת השם, בשנה הבאה ילד. ובעזרת ה' ה' יברך אתכם בפרנסה טובה ובשפע גדול. שמחנו מאוד, ואני, כנראה מרוב התרגשות...