ביומן תיתן שכרן

מספרת מינה יהודית גוברי: כשהייתי ילדה, הורי אימצו תינוקת עיוורת שננטשה בבית החולים וצירפו אותה למשפחתנו הגדולה. בעת שהם אימצו את התינוקת, אמי, חביבה צחור, הייתה בהריון בחודש השביעי עם אחי השמיני. לאחר מכן הסתבר שהתינוקת פגועה מאוד. אילמת, פגועת מוח וסיעודית. כיום אותה תינוקת מאומצת היא אישה בת 42, ועד היום היא גרה עם אמי שתחיה.

הורי גם הקימו בקריית-ארבע מרכז להתפתחות הילד שמטפל בילדים שנפגעו כמו האישה הזאת, וכמו שכולנו יודעים מרכז כזה נסמך על תרומות של אנשים שלפעמים מגיעות ולפעמים לא מגיעות, ופעם נקלענו לקשיים כלכליים ולא יכולנו לשלם משכורות לצוות המטפלות המסור. סכום הכסף שהיה חסר לנו לשם כך היה גדול מאוד, והמצוקה שלנו הייתה קשה מנשוא. איך נשיג את הכסף הזה? ומה על המטפלות הללו, שממתינות לשכר שמגיע להן?

לפתע עלתה מחשבה בראשי לבקש ברכה מהרב מרדכי אליהו. הרי לא פעם פנינו אליו לדברים שונים, וראינו ישועות. ניסחנו אפוא פנייה המסבירה את הבעיה ושלחתי את הפקס למספר שהיה בידי. כמובן שלא פיללתי לתשובה מיידית, כי הנוהל היה שלאחר שליחת הפקס מתקשרים לדבר עם מי שנמצא במשרד כדי לבדוק אם הרב כבר ענה, ייעץ או בירך. אבל באופן מוזר מאוד, מיד אחרי שליחת הפקס פשוט נרגעתי. חשבתי על כך שזה מצחיק, הרי לא קיבלתי עדיין תשובה. אבל מתברר שהלב מרגיש את מה שהראש עדיין לא יודע.

אני כותבת שנרגעתי, אבל יחד עם זה עדיין הייתה בי חולשת הדעת – איך נארגן את התשלום? אבל מצד שני הרגשתי שאת ההשתדלות שלי עשיתי, וה' יעזור. אמי ואני החלטנו להתארגן וללכת הביתה. נתמודד כבר מחר.

עוד אנו מארגנות את המשרד לסגירה, ולפתע נכנסה אישה שאנחנו מכירות מקריית-ארבע, ממהרת מאד ואומרת: פגשתי מישהי שביקשה ממני לתת לכם תרומה לפרויקט, אבל היא עצמה לא יכלה להגיע אליכם ואני מאד ממהרת, אז בבקשה.

שמחנו מאוד על התרומה הלא צפויה, אבל עוד לא הבנו עד כמה. עוד בטרם פתחנו את המעטפה, ביקשנו מאותה אישה שתאמר לנו מה שמה של התורמת, שנוכל לשלוח לה קבלה ומכתב תודה.

אבל אותה אישה הייתה נבוכה מעט: האמת היא שאני לא יודעת מה שמה. לא חשבתי לשאול, והיא לא ביקשה דבר. אמרה והלכה.

היינו מאוד מופתעות, אבל כשפתחנו את המעטפה נאלמנו דום. במעטפה היו מונחים שטרות כסף במזומן. בדיוק הסכום החסר שאותו ציינו בפקס שהועבר אל הרב זצ"ל. ויהי לפלא.

למחרת קיבלו המטפלות את שכרן על עמלן בדיוק בזמן. הרב דאג לכך שלא נלין את שכרן. זכותו תגן עלינו .