מי
שהכיר את הרב אליהו זצ"ל היה יודע שלפעמים אין זריז ממנו. גם בשנים שכבר לא
היה צעיר, היה קם בשעה מוקדמת והולך למרחקים ארוכים בשבתות בשביל לתת שיעור,
והכול במרץ רב.
מאידך הייתה לו סבלנות גדולה ואורך רוח ולא
היה נחפז לשום דבר. החיפזון היה רק ביציאת מצרים. לעתיד לבוא כתוב "כִּי
לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה'
וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיה פרק נב יב). לכן כתוב על מלכות
בית דוד שהיא כמו "מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט" (ישעיה פרק ח ו).
ועל הגאולה נאמר: "כִּי כֹה אָמַר ה' אלוקים קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה
וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם".
הרב אליהו זצוק"ל השתדל מאוד במידת השלווה ובמידת הענווה, עם הזריזות
הגדולה שהייתה לו ועם התקיפות שהיה צריך לנקוט בה לעיתים נדירות. סיפר הרב אריאל
לוי מחברון שהרב יהודא צדקה זצ"ל היה רגיל לומר: מי שרוצה ללמוד סבלנות,
שילך לרב מרדכי אליהו.