סיפר בני יעקובי סיפור ששמע מאישה במקום עבודתו: בצעירותי התגוררתי
עם הורי בשכנות לבניין שבו גר מרן הרב זצ"ל ברחוב כנפי נשרים.
באחד הימים נכנסתי לבניין שבו התגורר הרב, כדי לבקר חברה שהתגוררה אף היא
באותו בניין. כאשר נכנסתי למקום ראיתי את הרב עומד שם ביחד עם עוזריו, ממתינים
למעלית כדי לעלות לבית הרב. האמת היא שהייתי נבוכה לראות את הרב, אבל הוא פנה
אלי בפשטות ואמר: כאשר המעלית תגיע, עלי בה את קודם. אנחנו נעלה אחרייך. עכשיו
המבוכה שלי גדלה פי כמה. אני יודעת כמה הרב הזה חשוב, וכמה הזמן שלו יקר. מה
פתאום שהוא ימתין עוד זמן בגללי? אני נערה צעירה, ובכלל. אבל הרב בשלו. קודם את,
אחר כך אנחנו. בלית ברירה עשיתי כמצוות הרב, וידעתי שאף שגרמתי לו המתנה של עוד
כמה דקות בטרם יעלה לביתו, קיבלתי שיעור גדול בענווה.
