בתנו שתחיה נולדה עם קשיי נשימה גדולים. היא הייתה נתקפת מדי פעם
קוצר נשימה קשה, והיינו צריכים לטפל בה במהירות, שחלילה לא תיחנק. הרופאים אבחנו
סחוסים רכים בדרכי הנשימה, שלפעמים זזים ממקומם וחוסמים את דרכי הנשימה.
מיותר לומר כי גידול ילדה בתנאים כאלה הוא קשה מנשוא. אי-אפשר לישון בלילה
שינה רגועה. כל כמה דקות אנו קמים לשמוע אם הילדה נושמת. כל שינה היא שינה קלה,
מתוך חרדה שמא לא נשמע את נשימות הילדה. חיים קשים, אין ספק.
אבא שלי ראה את המצב הזה ואמר לנו כי אם הרופאים לא יכולים לתת פתרון, הוא
בוודאי נמצא אצל הרבנים. הוא לא שאל יותר מדי שאלות והלך לביתו של מרן הרב מרדכי
אליהו זצוק"ל וסיפר לו את סיפור הילדה. הרב חייך ואמר: "בערב ילין בכי
ולבוקר רינה".
מו"ר אבי שמח מאוד ובישר לנו את בשורת הברכה של מרן הרב זצוק"ל.
ובאמת כך היה. אחרי שנים של צער גידול בנים, למחרת בבוקר הילדה הבריאה כאילו לא
היה לה כלום. נשימותיה הפכו להיות סדירות. התקפי קוצר נשימה נעלמו כבמטה קסם.
ובאמת לא מטה קסם יש פה, כי אם כוחה של תפילה.
