מספר יעקב נאמן: הייתה לי צרכנייה גדולה בטלזסטון, וכמו בכל צרכנייה גם אצלי היו מועסקים פועלים רבים. באחד הימים התקשרו אלי מהשב"כ וביקשו ממני להעסיק מישהו שהוא מודיע שלהם. אמרתי להם שאני לא מעוניין להעסיק מודיע ערבי, אבל הם לא הרפו ממני ושלחו אלי את ראש המועצה שהסביר לי שזה לטובת עם ישראל.
הם תיקשרו אתי דרך אחיו של אותו ערבי מודיע, וכך הוא היה מועסק אצלי למען עם ישראל. אלא שבכל פעם הוא היה נתפס על-ידי המשטרה בעקבות פעילות שהוא עשה, המשטרה הייתה מגיעה אלי, והוא מצדו היה אומר שהוא לא עובד אצלי אלא רק מבקר לרגע. גם אני הייתי אומר כך, על-פי הנחיית השב"כ. אחר כך הייתי מתקשר לאחיו, והוא היה מתקשר לשב"כ כדי שידאגו שהמשטרה תשחרר אותו ותחזיר אותו לצרכנייה בניידת שלהם.
פעם הוא נתפס בערב פסח, בתקופה שהיא שיא הלחץ בעבודה בצרכנייה. אלא שכאשר נתפס הוא אמר שהוא עובד אצלי. המשטרה חקרה אותי, ואמרתי להם כמו תמיד שהוא לא עובד ורק בא לקנות. אבל המשטרה האמינה לו ולא לי, וכך מצאתי את עצמי עצור בתקופה הכי לחוצה בשנה.
לא חששתי, ידעתי כי יש עדים רבים שיודעים שהוא עובד של השב"כ, ביניהם ראש המועצה ואחיו של העצור וכד'. אלא שכל מי שהתקשרתי אליו כדי שיסייע לי פשוט לא ענה. כולם נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה, ולא הייתה לי כל אפשרות להוכיח שהוא עובד של השב"כ. אחרי שבוע של מעצר הביאו אותי להארכת מעצר, אבל לא היה לי אפילו בדל הוכחה שאני מהימן.
אחרי תקופת מעצר קצרה שוחררתי והוגש נגדי כתב אישום על העסקת שוהה בלתי חוקי. העונש הקבוע על כך בחוק הוא שמונה חודשי מאסר, והרגשתי שלא אסכים לשבת שמונה חודשים בכלא, גם אם מדובר בטובה שעשיתי למדינת ישראל.
הבנתי שהעדים לא נעלמו במקרה, מישהו הורה להם לא לענות לי. השב"כ החליט להתנער מהעצור הזה, ואני נפלתי בין הכיסאות. אני לא גיבור כזה גדול להיאבק עם גופים כל כך גדולים וחזקים ממני, אבל מכיוון שלא התאים לי לשבת שמונה חודשים בכלא, שכרתי עורך-דין יקר ומפולפל לסייע לי. הוא ישב על התיק ואמר לי: מצבך עגום, בוא נגיע לעסקת טיעון ותשב ארבעה חודשים.
לא הסכמתי. אמרתי בלבי: השב"כ בוודאי יושבים לי על הפלאפון שלי ומנטרלים כל טלפון שלי. מצאתי את אחיו של המודיע הערבי, עקבתי אחריו ועצרתי אותו במקום שבו אין קליטה של טלפונים. שם דיברתי אתו והקלטתי את השיחה שבה הוא מודה שאחיו היה סוכן מודיע של השב"כ, ובאופן קבוע הוא היה נתפס ומשוחרר על ידו.
את ההקלטה הזאת תמללתי והבאתי לבית המשפט, אבל העורך דין אמר שאין לי שום סיכוי מול המילה של השב"כ, שמכחיש כל קשר אלי או למודיע שלהם, וזו מילה נגד מילה. החלטתי אפוא ללכת לרב מרדכי אליהו זצוק"ל, לספר לו מה שקרה ולבקש את ברכתו. הרב הקשיב בקשב רב לכל הפרטים, כולל הצעתו של עורך הדין שלי לעסקת טיעון. האמת, די חששתי, לא ידעתי מה יאמר לי הרב. אבל החיוך שלו גרם לי להבין שהוא לא ממש מתרשם מהדברים האלה. הוא ביטל הכול ואמר לי" מחר תזוכה בדין. רק אל תשכח לעשות מסיבת הודיה.
למחרת הגעתי לבית המשפט רועד כולי. כנראה שהייתי קצת קטן אמונה, ועל אף דברי הרב לא האמנתי שאצא זכאי. עורך הדין שראה אותי מבוהל ביקש שאצא מבית המשפט, שלא אכשיל את המשפט, אבל נזכרתי בברכה של הרב ואמרתי: מעכשיו אהיה בוטח בעצמי. שמתי מול עיני את ברכתו של הרב זצוק"ל ונרגעתי. כשהתחיל המשפט שם העורך דין את תמליל השיחה עם אח המודיע לפני השופט, ומיד הוא זיכה אותי מכל אשמה.
חזרתי לרב אליהו וסיפרתי לו על הזיכוי. ביקשתי להודות לו. הרב שמח מאוד, ואמר לי: אתה מודה לי, אבל אתה יודע מה אתה חייב כעת. השבתי לו שכן, אני יודע, התחייבתי לעשות מסיבת הודיה, וכך אכן עשיתי. מסיבת ההודיה הייתה בהשתתפות בני משפחה וחברים, שלא ממש ידעו על מה אני מתכוון להודות, אבל באותו מעמד הם שמעו לראשונה את הסיפור המופלא הזה.
