רעייתי ואני זכינו להתחתן בשעה טובה. אולם לצערנו לא זכינו בזרע של
קיימא. התחלנו בסדרת טיפולים, אולם גם לאחר שלושה או ארבעה טיפולי פוריות רעייתי
לא הרתה, ואנחנו כבר נשואים קרוב לשש שנים. אי-אפשר לתאר במילים את הסבל והצער
שיש לזוגות שאין להם ילדים. במיוחד כואב העניין כאשר הייתה לעתים הרגשה מהסביבה
שזוגות שיש להם ילדים חוששים מאתנו ונמנעים לבוא אלינו עם ילדיהם, כדי שחלילה לא
ייפגעו מהעין הרע שלנו.
בחג ראשון של פסח התארחנו אצל חמי עליו השלום, והוא הציע שלמחרת נלך לקבל ברכה
מהרב מרדכי אליהו זצ"ל. אמנם כך עשינו, והגעתי עם מור חמי ז"ל לביתו
של הרב זצ"ל. הבית היה גדוש באנשים שומעי לקחו של הרב. פניו של הרב היו
מאירות כחמה, והוא דרש בענייני הפסח. לאחר כמה דקות ניגשנו אל הרב כדי לקבל
ברכה, ולמרות החג ולמרות פניו המאירות של הרב, הייתי מאוד שבור ועצוב שאין לי
עדיין ילדים.
כאשר הרב ראה אותי הוא לקח את ידי ולפת אותה בין שתי כפות ידיו ואמר לי בזה
הלשון: "בספר שמות כתוב 'וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ
וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד', ועל כך אומר המדרש שכל אישה מישראל
הייתה יולדת שישה בכרס אחת. לך אני מאחל שייוולדו לך לכל הפחות תאומים".
בסיום הברכה ניסיתי לנשק את ידיו של הרב, אבל הוא לא נתן לי את ידו ואמר:
"לך, אתה יותר מדי דואג".
כעבור כשנה וחצי עברנו טיפול פוריות נוסף בביה"ח "אסף הרופא",
ונולדו לנו ב"ה תאומים, בן ובת. למותר לציין את השמחה ואת ההתרגשות שלנו,
גם בעקבות הלידה וגם להיווכח עד כמה ברכת הרב מתקיימת בנו. אבל זה לא היה הסוף.
כשהתאומים היו בני שנה ועשרה חודשים, אשתי ילדה בת נוספת בהריון טבעי. בכך
התקיימה במלואה ברכתו של הרב "לך אני מאחל שתזכה לכל הפחות בתאומים".
זכותו של הרב זצ"ל, שהיה אוהב כל אחד מישראל ממש, תגן עלינו עד שנראה
פניו בבוא גואל צדק אמן!