אחרי שנים רבות שבהן לא זכינו לילדים, החלטנו בעלי ואני לבקש ברכה מהרב זצ"ל. אלא שבכל פעם שהגענו לירושלים לשם כך גילינו תור ארוך מאוד ולא הצלחנו להיכנס לרב. באחת הפעמים שבהן הגענו לבית הכנסת, היה במקום כינוס של גרעינים תורניים, וכיוון שהמקום המה אנשים, בעלי לא הצליח להגיע לרב.
אני לא יודעת אם הייאוש הוא שגרם לי להיות כל כך נחושה, אבל באותו היום החלטתי שאני לא עוזבת את המקום בלי ברכה של הרב. פניתי לעבר רכבו של הרב וביקשתי מנהגו שיבקש בשבילי. כשנפניתי לחזור ראיתי והנה הרב צועד מולי. כל כך רציתי את הברכה, עד שמבלי משים עמדתי בדרכו, מעין חוסמת את דרכו, וביקשתי: הרב, אני חייבת ברכה לזרע של קיימא. הרב בירך שנזכה להריון עד לסוף השנה. אמרתי לרב בצער שהרבה בירכו ולא הועיל, והרב בענוותנותו הוסיף: אני מבטיח. ואכן, בחודש אלול של אותה השנה זכינו להיריון, ממש כמו שהרב הבטיח.
