עוד סיפר הרב אריאל אדרי כי הקשר שלו עם הרב זצ"ל החל כשהיה
אברך צעיר, בשנת תשמ"ז, וזכה ללמוד אצלו בשיעור בהלכות נידה שהתקיים בימי
שישי בשעה 07:00 בבוקר. וכך הוא מספר:
באחד הימים ליוויתי את הרב לברית, הרב היה הסנדק והוא ביקש ממני לעמוד לימינו.
כך יצא שאחרי הברית, כאשר האנשים הגיעו להתברך, שמעתי את הברכות שהרב ברך אותם.
בין האנשים הייתה אישה אחת, שכאשר הגיעה סוף-סוף תורה להתברך פנתה לרב ואמרה לו:
הרב, שמי כך וכך, תברך אותי. הרב עשה לה "מי שברך", עם שמה ושם אמה,
ואותה אישה אפשרה לו לסיים את הברכה כולה. משסיים הרב אמרה לו אותה אישה: הרב,
תברך אותי שאזכה להתחתן. היה ניכר שהיא רווקה מבוגרת. הרב ברך אותה במתינות,
שתזכה למצוא את הזיווג שלה, ומיד כאשר סיים את הברכה, אמרה לו אותה אישה: הרב,
תברך אותי שאזכה להתחתן עם תלמיד חכם. אני כבר התחלתי להרגיש לא בנוח, מה קורה
לה? האם היא לא מרגישה שהיא מטרידה? אבל הרב היה נינוח וברך אותה בפעם השלישית,
הפעם שתזכה לחתן תלמיד חכם. משסיים הרב את הברכה חזרה ואמרה: הרב, תברך אותי
שאזכה להתחתן עם תלמיד חכם גדול. זה כבר התחיל להיראות בעייתי. אבל שוב הרב ברך
אותה כבקשתה. לאחר שסיים את הברכה אמרה: הרב, תברך אותי שאזכה להתחתן עם תלמיד
חכם כמו רבי עקיבא. בשלב הזה אני כבר חשבתי שהיא לא בסדר, אבל הרב אמר לה בחן
נפלא: אם תהיי כמו רחל, תזכי לחתן כמו רבי עקיבא.
אותה אישה הטרידה אותו, היו מאות אנשים שעמדו לבקש ברכה מהרב. אבל הוא ברך שוב
ושוב, ובפעם החמישית הציב לה מטרות. זה נראה אולי מעשה קטן, אבל אני רואה בזה
מעשה של מסירות נפש, כי היא הייתה אישה מסכנה, רווקה מבוגרת, והרב ידע לכוון איך
בשום אופן לא להעליב אותה.