סיפרה מירב עמור, בת הרב זצ"ל: לפני כשנה בתי עמדה לפני לידה, וכשהתחילו הצירים היא התקשרה אלי. התארגנתי כדי לצאת איתה לבית החולים, ואז פתאום נעצרתי והתחלתי לבכות. רגע, איפה אבא הרב זצ"ל? איך נלך לבית החולים בלי הברכה של הרב שהכול יעבור בשלום? איך עושים את זה? הלכתי לבית החולים עם המחשבה הזאת, וכשהגענו לשם נוכחתי כי משמים, המיילדת שקיבלה אותנו הייתה שושי תנעמי, האחות המסורה שטיפלה באבא הרב זצוק"ל בחודשים שהוא היה מאושפז בבית החולים שערי צדק. אחרי שהרב זצ"ל נפטר היא לא הייתה מסוגלת להישאר באותה מחלקה ועשתה הסבה למיילדות. זכינו והיא היתה גם המיילדת של בתי. במהלך הלידה היא פנתה אליי ואמרה: אני מרגישה שהרב פה איתנו. השבתי לה שאני מרגישה בדיוק אותו הדבר. ב"ה בניסים נולדה תינוקת מתוקה שהפכה אותי לסבתא.
כך זכינו שהרב היה איתנו בלידה, שמח ומתפלל שימשיך בע"ה להיות דור ישרים מבורך.
