מספרת שפרה חבה: כמה חודשים לפני שהרב זצ"ל נפטר, בחודש כסלו, בתי הייתה צריכה ללדת, אבל העובר היה הפוך. הרב זצ"ל היה מאושפז אז בטיפול נמרץ, ואשתו הרבנית שתחיה הייתה לידו. הרבנית הציעה לי לקחת את כיסוי הטלית של הרב ולשים על הבטן, והעובר יתהפך בע"ה. עשיתי כעצת הרבנית, הבאתי לבתי את הכיסוי, וכשהיא שמה אותו על הבטן העובר התהפך.
בזמן שהייתי ליד מיטתו של הרב ביקשתי ממנו ברכה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, הוא בטיפול נמרץ ואני מבקשת ברכה. אבל הרגשתי שאני לא יכולה אחרת. הרב ברך אותי, ואז קרה משהו מדהים. הרגשתי אור של שכינה נכנס לי לתוך הלב. אני כותבת "אור של שכינה", כאילו ברור מאליו מה זה אומר, אבל באותו רגע לא היה לי ספק שזה מה שזה.
באותה תקופה היה בחור שהיה אצלי בבית, כי היה חולה ונזקק לטיפול. זה גרם לנו לא מעט צרות, אבל הרגשנו שאנחנו עושים אתו חסד. לפתע שמעתי קול שאומר: להוציא את הבחור מהבית. נדהמתי. מאיפה הקול הזה? האם זה הרב? אם כן, מנין הוא יודע על הבחור הזה? אבל כמובן שמיד עשיתי כדבריו, והתברר שזה היה נכון מאוד עבור כולנו.
