סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

ברכה של ערב שבת

סיפר אהרון כהן: בננו היה חולה מאוד, והרופאים לא ידעו איך לטפל בו. הם לא הכירו את המחלה, והתרופות שניסו רק החריפו את המצב. הסתבר שהם לא כיוונו נכון. היינו אובדי עצות ממש. לא יודעים לאיזה רופא ללכת, כי גם הרופאים היקרים שביקרים והמפורסמים שבמפורסמים לא הועילו לנו.

הלכתי עם בני החולה אל מרן הרב אליהו זצוק"ל, ואף שהיה זה יום שישי, הרב קיבל אותנו במאור פנים, עם הרגשה אופטימית, הושיב אותנו ובירך אותנו. יצאנו מהרב מחוזקים מאוד, ומאז הכול התהפך לטובה. ראינו ניסים ונפלאות ובני חזר לחיים.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 כך היינו עושים גם ביום השני, אלא שביום זה היה הרב מתפלל מנחה בבית כנסת "מוסיוף" ואחר כך נותן שם דרשה ברוב עם כשהוא לבוש בגלימתו הלבנה. 
 עכשיו זכיתי לפגוש אותך, ודע לך שבזכותך ה' מציל אותי שלא לחשוב שמדברים עלי וחלילה ליפול בחטא הגאווה. 
 התלבטנו רבות בשאלה איך תיראה החתונה שהזוג כבר מגיע נשוי לאולם ומה יאמרו כל אלו שבאו מרחוק לכבד את המשפחה. 
במשך שנתיים נפגשתי עם המון בחורים למטרת נישואין, אבל חתונה אין. החלטתי ללכת לרב מרדכי אליהו זצ"ל. הגעתי לביתו, וכשהרב פתח את הדלת אמרתי לו: שנתיים אני לא מצליחה להתחתן. אני מוכנה לעשות כל דבר...
התפלאתי מאוד. איך זה שהרב מזמין אותי לרקוד בראש השנה, והנהרה על פניו כאילו מדובר בשמחת תורה? אבל דחקתי את השאלות האלה, שכן השמחה על האפשרות שנפלה בחיקי הייתה עצומה, הרי כך אוכל להתקרב לרב...
 רק מי שהבין מעצמו - הבין. הרב לא רצה לגרום "אונאת דברים", כמו שעשו החברים של איוב במקום לנחם אותו (שו"ע חושן משפט רכח ד). 
 שאלתי את הרב והוא אמר לי: אל תדאגי, כל הטיסה שלנו לארה"ב היתה בשביל שנגיע להלוויה. לא משנה איך יהיה, בסופו של דבר נגיע. 
 כמה גדולה היתה שמחתו של המלומד בחברתם של גדולי החכמים, בחירי האומה הישראלית אליה משתוקקת נכספת נפשו להימנות... 
שמתי לב כל השיחה, שהרב מדבר אתו אבל לא מברך אותו, וזה היה לי קשה מאוד. הייתי בסערת נפש גדולה, והרבנית שתחיה הרגישה מה שעובר עלי. היא ניגשה אל הרב ואמרה לו: לא בירכת אותו....
 כעבור כמה דקות הוא אמר שהכול בסדר והתחיל לעשות "מי שבירך". הוא שאל לשמה של אשתי, והשבתי שרית בת רבקה, אבל הרב בברכתו אמר שרה בת רבקה. 
שני הרבנים הללו קיבלו שיעור על הזהירות שצריך בענייני טהרה. על החובה שיש בסייעתא דשמיא...
 ואז כל סבא או אבא יקח את בניו ונכדיו ויאמר להם אתם רואים את המקום הזה אני שכבתי כאן כמאה או מאתיים שנה עד שהגיע זמן תחיית המתים.