אשתי ואני היינו נשואים כבר ארבע שנים וחצי, בלא ילדים. השתתפנו
בברית מילה של תאומים, וכבוד הרב זצ"ל היה הסנדק של אחד מהם.
לאחר טקס הברית, כשהרב צעד לכיוון היציאה מהאולם, קרא לנו קרוב משפחה והעמיד
אותנו לפני הרב. הוא ביקש בעבורנו ברכה לפרי בטן, הרב מלמל דבר מה, עשה תנועת
ביטול וקרא: "יש כבר ברכה".
שבוע לאחר מכן נפקדה אשתי וילדה בת. אחר כך היא נפקדה שנית וילדה תאומים, בן
ובת, ומאז נולדה, ב"ה, בת נוספת.
(דוד בן-דוד, תל-אביב)