סיפר הרב יהודה מוצפי זצ"ל משמשו של הרב זצ"ל: ללשכה היו
מגיעים כל מיני טיפוסים, והיה צורך לדעת איך להתנהג עם האנשים כך שיצאו מרוצים.
לפעמים היו מגיעים אנשים חצופים מאוד, או לא ממש חכמים, בלשון המעטה, והדרישות
שלהם מהרב היו לא הגיוניות. על כך הרב היה אומר: מה זה "גַּם אֱוִיל
מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב"? גם מי שיודע להשתיק את האוויל, צריך להיות חכם.
יום אחד נכנס ללשכה אדם גס רוח ואמר לרב: משמים שלחו אותי שתיתן לי 50 שקל.
הייתי אצל הרב פלוני ולא עזבתי אותו עד שנתן לי 50 שקל. בתחילה הוא לא רצה לתת
לי, אבל אחרי ששברתי לו את הלוסטרה הוא "השתכנע" ונתן לי. עכשיו אני
בא גם אליך שתיתן לי את אותו סכום.
הרב הבין את האיום המרומז שלו והשתהה לרגע, הסתכל על אותו אדם וקרא בקול: ברוך
השם. טוב שבאת! משמים שלחו אותך לפה. ממש עכשיו בא אלי מישהו שזקוק בדיוק ל-50
השקלים שלך, תזכה למצוות, איך באת משמים? הנה אני אקרא לו, ומשמים רמזו לך לתת
לו את הכסף. איפה 50 השקלים הללו? הנה אנחנו קוראים לעני הזה ותיתן לו.
אותו אדם הסתובב ורץ החוצה במהירות. לא נענה לקריאות הרב שימתין, כי העני מיד
מגיע, וברח כל עוד נפשו בו.
