סיפר הרב מרדכי אליהו זצ"ל: הייתי אצל הבבא סאלי בן בית. פעם
אחת שאלתי אותו: במה זכה כבודו לכך שתפילותיו מתקבלות מייד? וענה לי שזה בגלל
זכות אבות. אמרתי לו: גם לי יש זכות אבות, אבל אין לי הכוח שיש לכבודו. אך הוא
לא ענה. שוב הפצרתי בו ושאלתי את שאלתי, ולבסוף הוא אמר: אני שומר את פי מלדבר
לשון הרע ושומר את עיניי מכל ראייה, וביחד עם זכות אבות, אני מברך את האנשים.
כשהבבא סאלי נפטר, הספדתי אותו ואמרתי שכוחו העצום של הבבא סאלי היה בתפילתו
שבקעה את כל המחיצות והעפילה עד לכיסא הכבוד, ולא הייתה תפילה שלו שחזרה ריקם,
והבאתי כמה עובדות ומעשיות שהיו עמו בחייו. הזכרתי את דברי יעקב אבינו שאמר
ליוסף "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי
וּבְקַשְׁתִּי". והתרגום אונקלוס מפרש "בצלותי ובבעותי" – כך היו
תפילותיו וברכותיו של הבבא סאלי כחרב וקשת.
והוא היה בדורנו, ודבר זה יכול לחייב כל אחד, ויבואו אליו בתביעה: מדוע לא
היית כמו הבבא סאלי? ואם לא בדרגה שלו אז לפחות חמישים אחוז או עשרים אחוז
כמוהו.
