סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק חמישי

גם בדרך הביתה לשים לב לכל אחד

כשהיו מלווים אותו מבית-הכנסת של הרב נעים זצ"ל, אחיו של הרב, הוא היה עוצר במחנה "שנלר" ואומר לאנשים שבאו מהאזור ההוא: עד כאן ליוויתם, מכאן כולם חוזרים הביתה. רק אנשים מקריית-משה היו ממשיכים עם הרב לביתו

הייתה לרב זצ"ל רגישות רבה לאנשים. כשהיינו מלווים אותו לביתו הוא היה עוצר בכל מיני צמתים ואומר לאנשים: הצומת הזה קרוב לביתך. עד כאן אתה מלווה. מכאן אתה הולך לביתך. כשהיו מלווים אותו מבית-הכנסת של הרב נעים זצ"ל, אחיו של הרב, הוא היה עוצר במחנה "שנלר" ואומר לאנשים שבאו מהאזור ההוא: עד כאן ליוויתם, מכאן כולם חוזרים הביתה. רק אנשים מקריית-משה היו ממשיכים עם הרב לביתו.

הוא ידע איפה כולם גרים, ודאג שאנשים לא יאחרו לביתם. (ר' עזרא ברנע, חזן בית-הכנסת "היכל יעקב")

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 שאלנו את הרב על כך והוא אמר לו בתמימות: "מה אתה רוצה? אתה חי! 
סיפר בנו של הרב משה בן טוב זצוק"ל: ליוויתי את מרן הרב הרה"ג אליהו זצ"ל כמה פעמים כששהה בצרפת והייתי מתרגם את דבריו לאלפי אנשים שבאו לשיעורים שלו. בכל הסיורים שלו הרב לא אכל דבר,...
 אמר הדייג: "כבוד הרב, לוקח שעתיים-שלוש לתפוס דגים, ומלבד זאת - לא בכל מקום יש דגים!" אמר לו הרב: "בכל זאת, זרוק!", והוא זרק. 
ממשיך ומספר ר' שאול קוקה: אני זוכר שפעם הייתה מגיעה לציון אישה אחת בכל יום, בוכה והולכת. בדרך כלל אני לא שואל אנשים מה הם צריכים, אבל כיוון שבאה יום יום ובוכה שאלתי אותה האם...
 לאחר התפילה אמר הרב לאלו שהיו סביבו: "בשבילי רק ללכת על האבק שדרכו עליו רבי יוסף קארו והאר"י הקדוש, זו סיבה מספיקה לעלות עד צפת". 
 השיב לו תלמידו לשעבר: אותן חמש דקות שהייתי אצל מו''ר הרב זצ"ל הם אלו שהפכו אותי לגמרי. לא הבנתי מילה אחת ממה שהרב אמר אז אבל אור פניו, האהבה שהוא אהב אותנו, האור הזה החזירני...
 הלכה למעשה הלכה כדעת הרוב, ומנין שאסור לו לדין שהוא בדעת מיעוט או בכל דעה אחרת ממה שפסקו הדיינים האחרים בכל מותב שהוא לילך ולספר על עמדתו שלו... 
 תוך כמה דקות, הגעתי לבית של בתי בהתרגשות ובישרתי לה: "הרב אליהו אמר שעוד השנה את תזכי". כמעט בכיתי מהתרגשות. 
 מספר גיסו של שרון, מר שחר אשבל: "שרון הוכנס לחדר הניתוח, וכשהוא היה בחדר קיבלנו אנחנו המשפחה את הידיעה המעציבה מאוד, שהדודה מרים נפטרה. 
 ההשגחה הפרטית המדהימה הזו גרמה לו להפטיר כדברי הראשון לציון זי"ע: "פלא פלאים! הפלא ופלא!" 
 והנה מאז תחילת תקופת מגיפת הקורונה נאסר היה להתכנס במקומות סגורים, ובין השאר סגרו גם את ציונו של מרן הרב זצ"ל למתפללים, כדי למנוע הדבקה.