הפסוק בספר משלי (יב כה) אומר: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה". והגמרא (יומא עה ע"א) מסבירה: "רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים". אחד אומר יסיח אותה מדעתו, ואחד אומר שיספר לאחרים. המצודות, המלבי"ם והאלשיך מפרשים שיַשְׁחֶנָּה פירושו ימעיט אותה, יוריד בערכה ולא ייתן לה חשיבות. מרן הרב אליהו זצ"ל היה אומר תמיד שצריך להשתמש כל פעם בשיטה אחרת, הכול לפי המקרה.
על כך סיפר הרב שלמה כהן, ראש ישיבת "אור ודרך": כאשר בישיבת "פורת יוסף" היו אומרים שהולכים להתייעץ עם חכם מרדכי, לא התכוונו רק לגאונות של הרב בתורה, אלא גם לפיקחות, לדעת איך לפתור דברים סבוכים, להבין נפש של אנשים שעומדים מולו. בגאונות הזאת לא היה לו שני בכל הדור.
אני זוכר כי הייתה לאחותי בעיה סבוכה שליוותה אותה שנים ולא ידענו איך פותרים אותה. ישבנו בינינו, התייעצנו עם יועצים חכמים, אבל לא הגענו לפתרון הרצוי.
כאשר ראיתי עד כמה קשה לאחותי, אמרתי לה שיש אדם אחד בעולם שיכול לפתור את הבעיה הסבוכה הזאת. הגענו אל הרב זצ"ל, הוא הקשיב רוב קשב לדברים שסיפרתי אני וסיפרה אחותי ברוב רצינות וחשיבות, וכשסיים לשמוע את הדברים הוא אמר לאחותי רק שתי מילים: אז מה? בתחילה אחותי הייתה בהלם. התחושה הייתה שהרב ממעיט בחשיבות הבעיה שהיא ראתה אותה כמו הר. אחר כך, כשנסענו הביתה, היא אמרה לי: הרב שלך כל כך צודק. כמו שהוא אמר: אז מה? בוא ונשכיח את הדבר מליבנו. כך נפתרה הבעיה הגדולה של אחותי בשתי מילים חכמות של הרב אליהו.
