בימים שלאחר פטירתו של הרב זצ"ל, הייתי ממש בהלם. לא הצלחתי
לעכל את העובדה שהרב כבר לא אתנו. חשוב לציין שלא זכיתי לפגוש את הרב, או להכיר
את גדולתו בצורה אישית, אך ידעתי שמדובר על אדם גדול.
פטירתו של הרב הייתה כחצי שנה לאחר נישואינו, בתקופה זו היינו במתח רב וריבים
רבים. במשך כל הזמן התפללתי וביקשתי מה' שלום בית. אך השלום לא מיהר לבוא
והמתחים גדלו. באותו שבוע של פטירת הרב חלמתי חלום. אני נכנס להיכל גדול מאוד
ומלא אנשים. לפתע, ליד אחד מקירות ההיכל, ראיתי את הרב זצ"ל לבוש בגלימה
שחורה ונעזר בשני אנשים שמחזיקים אותו. מיהרתי אליו וקראתי בקול: "הרב!
הרב!" והרב חייך אלי.
הרב שאל אותי בנעימות: "מה אתה צריך?" כאילו הוא יודע שאני זקוק
לישועה.
עניתי לו בתדהמה: "אני רק רוצה לדעת שהרב בסדר!"
הרב ענה: "אתה צריך שלום בית? קיבלת", וחייך עם מבט שאומר שאין סיבה
לדאוג.
התעוררתי מבוהל, לא הצלחתי כבר להבין האם הרב חי או שזה חלום.
אני לא יודע איך זה עובד. אבל הפלא הזה קורה. אולי אני נרגעתי אולי כלתי הצעירה
נרגעה, אולי שנינו השתנינו. לא יודע להגיד בצורה ברורה, אבל מאותו לילה, בצורה
פלאית, זכינו ב"ה לשלום בית. לפתע הבית התמלא בנחת ובנעימות ואני יודע שלא
הכול זה עבודה שלי, יש פה סייעתא דשמיא שבאה בזכות הברכה של מרן הרב אליהו
זצוק"ל.
