לֹג. אָדָם הַחַיָּב לַחֲבֵרוֹ כֶּסֶף וְהִגִּיעָה צֵאת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית – שְׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת חוֹב זֶה, אַף שֶׁלֹּא בָּא לְהַחֲזִיר אֶת חוֹבוֹ וְהַמַּלְוֶה לֹא אָמַר לוֹ: "מְשַׁמֵּט אֲנִי", וְהַמַּלְוֶה מְקַיֵּם מִצְוַת שְׁמִטַּת כְּסָפִים בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁאִם בָּא הַלּוֹוֶה לְהַחֲזִיר אֶת הַחוֹב וְאוֹמֵר הַמַּלְוֶה: "מְשַׁמֵּט אֲנִי" מְקַיֵּם מִצְוַת שְׁמִטַּת כְּסָפִים בְּקוּם וַעֲשֵׂה בְּפֹעַל. לד. לֹוֶה שֶׁבָּא אַחַר הַשְּׁמִטָּה לְהַחֲזִיר חוֹב לַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא עָשָׂה פְּרוֹזְבּוּל אַחֲרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל הַשְּׁמִינִית – חַיָּב הַמַּלְוֶה לוֹמַר לוֹ: "מְשַׁמֵּט אֲנִי, וּכְבָר אַתָּה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם לִי", וְאִם אָמַר לוֹ הַלּוֹוֶה: "אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי נוֹתֵן לְךָ בְּמַתָּנָה" – מֻתָּר לַמַּלְוֶה לְקַבֵּל, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה. לה. הַמַּחֲזִיר חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית – רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.
