סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק חמישי

האם אפשר לאכול חמץ על הספרים?

באחד משיעורי הרב פונה אליו אחד המשתתפים: כבוד הרב אומר דברים שאין בהם טעם, כי מה לפירורים של חמץ ולספרים? אין אלו אלא דברי חסידות בעלמא ותו לא, וכי מי אוכל פירור שנמצא בספר?! 

סיפר הרב אליהו זצ"ל באחד משיעוריו: פעם לימדתי שיעור
בבית-הכנסת "טוויג", והיה שם יהודי שתמיד הקשה קושיות גם אם הן לא היו
קשורות לנושא הנלמד. יום אחד לימדתי הלכות פסח לפני החג, והסברתי שצריך לבדוק
ולנקות את הספרים שבהם לומדים כל השנה, כיוון שמצויים בהם פירורים שמבלי משים
נפלו לתוך הספר, ובפרט בסידור שמברכים בו ברכת המזון. אמר לי אותו יהודי: כבוד
הרב אומר דברים שאין בהם טעם, כי מה לפירורים ולספרים? אין אלו אלא דברי חסידות
בעלמא ותו לא, וכי מי אוכל פירור שנמצא בספר?!
 
ניסיתי להסביר לו שוב את חומרת העניין, אך הדברים לא התיישבו על לבו, והמשכתי
ללמד נושא אחר. והנה, הגבאי נכנס ובידו מגש ובו עוגיות מצופות בגרעיני שומשום.
אותו יהודי לקח עוגייה ואכל ממנה תוך כדי שמיעת השיעור, וגרגיר של שומשום נפל לו
לתוך הספר, ואני שם לב, שהוא מרטיב את קצה אצבעו בלשונו ומדביק את גרגיר השומשום
ומגיש את האצבע לפיו.
 
תוך כדי הגשת האצבע שלו לפה אמרתי לו: מה אתה אוכל?!! השתומם אותו יהודי ואמר
לי: אני לא אוכל כלום, אמרתי לו תסתכל על היד שלך שיש עליה שומשום. והנה כמעט
הגשת את גרגיר השומשום לפיך, ממה שנפל מהעוגייה שאתה אוכל. והוא אמר לי: נכון,
ומה בכך?
 
אמרתי לו: עכשיו אתה יודע שיכולים להיות בספרים פירורי חמץ, ומוטל עליך לנקות
את הספרים לא פחות ממה שאתה מנקה כל דבר אחר בבית. וכל זה נעשה משמים, כדי שכולם
ילמדו שכל הדברים שכתובים בהלכה, הם לא המצאות של חכמים, אלא מציאות. הלכה
למעשה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

וב חשבתי שאולי מדובר במקרה, אבל בראשי חלפה מחשבה: מעניין אם כשאחזור הביתה בשעות הצהריים הנר יהיה עדיין דולק. אחרי תפילת השבת הלכתי לסעוד אצל אמי וחזרתי בסביבות השעה 13:30. זה היה מדהים.
איך מרגיש היהודי שזכה מדי יום להביא את הרב לתפילת שחרית בבוקר ? היחס המיוחד שהעניק הרב לכל יהודי
סיפר יוסף עסיס: בוקר אחד, בתום תפילת שחרית בנץ החמה, יצאתי מבית הכנסת של הרב זצ"ל ובדרכי שמעתי שבבית הכנסת מתקיימת שיחה ערה. הבטתי דרך החלון וראיתי את הרב זצ"ל יושב בכיסאו אחרי התפילה, ומישהו...
ברוך לא רק דיבר, כי אם מיד עשה. הוא הביא אותי אל הרב, הציג אותי בפניו וביקש שיברך אותי שאתחתן. הרב הסתכל אלי, הניף את ידו בתנועה נחרצת ואמר: עוד השנה אתה מתחתן! ואכן, לא...
סיפרה מירב עמור, בת הרב זצ"ל: כשאבא הרב זצ"ל היה רב ראשי, אני הייתי ילדה קטנה. אבא היה עסוק מאוד במתן תשובות לכל אדם בארץ ובחו"ל, כולל רבנים, ראשי ישיבות ואדמו"רים שהגיעו להתייעץ איתו בשאלות...
הרב לא היה שולח מישהו שיקטוף בעבורו את האתרוגים שמצאו חן בעיניו, אלא היה הולך ומתכופף בעצמו על-מנת לקוטפם.לאחר הקטיף היינו מביאים את האתרוגים שקטפנו, והרב היה מנחה: "אתרוג זה לפלוני, אתרוג זה לאלמוני".