סיפר הרב יוסף אליהו שליט"א: אחד האברכים בכולל סיפר לי כי אישה שנסעה ברכבו ראתה על הצג של הפלאפון שלו תמונה של הרב זצ"ל, ואמרה לו כי הרב הזה הציל את חייה. לשאלתו היא סיפרה כי היא גדלה בבית דתי, אחרי כמה שנים הידרדרה, עזבה את היהדות והדת ונסעה להודו.
פעם באה קרובת משפחתה אל הרב והביאה עמה רשימה של שמות לברכה. הרב עבר על השמות וברך, וכשהגיע לשמה של אותה אישה התעכב ואמר לקרובת משפחתה שתגיד להוריה שצריך להחליף לה את השם. אותה קרובת משפחה סיפרה את הדבר להורים, שגרים במרכז הארץ, אבל הם חשבו שאין בכך צורך, כי לבתם יש שם טוב. ליתר ביטחון הם שאלו את הרב שלהם מה לעשות, והוא בתשובה שלח אותם לרב בדחיפות.
כשהגיעו אל הרב זצ"ל הוא אמר להם: באמת השם של הבת הוא שם טוב. אבל יש איזשהו גוי שקילל אותה ועשה לה כישוף. הרב החל לתאר להם את צורתו של אותו איש, איך נראה, מה קומתו וכד'. אמר להם הרב: אם תשנו את שמה של הבת, הכישוף שלו ירד ממנה והיא תחלץ מקללתו ותחזור אליכם.
סיפרה אותה אישה: ההורים שלי חזרו הביתה, טיכסו ומצאו עצה להחזיר אותי לישראל למשך שבוע. כשהגעתי הושיבו אותי ושאלו אותי אם יש מישהו העונה לתיאור של הרב זצ"ל. התפלאתי, מנין הם יכולים לתאר מישהו שנמצא בהודו? אז סיפרו לי הורי את דברי הרב זצ"ל, וביקשו שאחליף את שמי. אמרתי בלבי, אם יש רב שיושב בירושלים ורואה בהודו, אני מסכימה לדבריו. החלפתי שם ומאז יצאה ממני כל התשוקה לטומאה. חזרתי לארץ, למדתי רפואה וכיום אני חיה עם משפחתי בסביבות ירושלים. הוא ממש הציל את חיי.
סיים הרב יוסף ואמר: הפלא פה הוא לא רוח הקודש. אנחנו מכירים אותה מהרבה מקומות. הפלא פה הוא תשומת הלב של הרב, האכפתיות שלו מכל אחד כשיש כל כך הרבה אנשים שמבקשים ברכות. הרי הרב היה יכול לעבור במהירות על השמות שברשימה, לברך ולשכוח ממנה. אבל האכפתיות שלו מכל יהודי היא הייתה העיקר.
