סיפר הרב אריאל אדרי, רב שכונת הר חומה בירושלים: מהרב אליהו
זצוק"ל למדתי שיעור על ערכה הגדול של תורה ועל גודל הכבוד והזהירות בין
תלמידי חכמים גדולים. זה היה בשנת תשס"ג באדר א'. בימים ההם עסקתי בסוגיית
פורים בהר חומה, האם היא נחשבת כמו ירושלים וקוראים בה מגילה בט"ו אדר, או
שהיא רחוקה מדי מירושלים וקוראים מגילה בי"ד באדר. לאשכנזים לא היה ספק
בדבר, אבל לספרדים היה ספק ועל כן הקמנו בית-דין עם שלושת חכמי הספרדים, הרב
משאש, הרב עובדיה יוסף והרב אליהו, זכר צדיקים לברכה.
לפי החינוך שקיבלתי בבית המדרש, הלכתי קודם לרב של ירושלים, הרב משאש
זצ"ל. ישבתי אתו ולמדנו את הסוגיה, ובתום הלימוד אמר לי הרב שבהר חומה צריך
לקרוא מגילה בט"ו, אין ספק. ביקשתי מהרב משאש שיכתוב את הפסיקה וכך הוא
עשה. לאחר מכן פניתי לרב אליהו זצ"ל. כיוון שזה היה מפגש לימודי, הקציבו לי
שעה. כשהגעתי לרב גיליתי שמחכה שם צוות מהטלוויזיה שביקש לראיין אותו בעניין
מסוים, אבל הרב קבע אתי שעה, ולכן ביקש שהם ימתינו. הוצאנו ספרים והתחלתי להרצות
את נימוקיי. האמת שקיוויתי שהרב יפסוק כדעת הרב משאש, ולכן באתי עם המקורות
שהתאימו לי. התחלתי עם "כף החיים", שלפי שיטתו יוצא שבהר חומה חוגגים
בט"ו. אמר לי הרב זצ"ל: אני חולק על "כף החיים" הזה. אמרתי
לו שיש עוד "כף החיים", ואמר שאין הלכה כמותו, לא נוהגים כך. אחר כך
הבאתי לו את ה"מנחת שלמה", הראיתי את דעתו של הרב אלישיב, והרב אמר:
זה לאשכנזים, אנחנו ספרדים. הבאתי לו את המשנה בכלאיים, ושוב אמר: לא. ראיתי
שכלו כל הקצים, אמרתי לו: הרב, הרב משאש פסק בט"ו, והוצאתי לו את המכתב.
הוא קרא אותו במשך עשר דקות, קרא וקרא, וכשסיים דפק על השולחן ואמר: כבר הורה
זקן, מחר אני בא להר חומה לבדוק למה הרב משאש צודק.
למחרת בשעת בוקר מוקדמת הגיע הרב לשכונה והקיף אותה לא כדי לחלוק על הרב משאש
ולא כדי להסכים אלא כדי לראות למה הרב משאש צודק. זה הפליא אותי כי הוא היה יכול
לומר את דעתו החולקת או לומר שהוא מבטל את דעתו בפני הרב של ירושלים. אבל הוא
חיפש דרך למצוא את המקור ההלכתי של הרב משאש ובאמת בסוף הוא מצא. ושמח מאוד וראה
בזה סיעתא דשמיא לקיים את פסקו של רב ירושלים מטעם אחר שהוא אמיתי.
הרב עמיחי אליהו, בנו של הרב שמואל אליהו שליט"א, למד באותו זמן בישיבת
הר המור וסיפר לי כי בכל אותו פורים היה מרן הרב אליהו שמח בפסיקתו של הרב משאש
ובחידוש ההלכה שבזכותו היה יכול גם הוא לפסוק כמו הרב משאש. ודיבר על כך עם כל
תלמידי החכמים שהביאו לו משלוח מנות. שמחה עצומה של תורה.
אני רב הרבה שנים, ומצוי באוהלה של תורה שנים רבות. שיעור כזה בכבוד תלמידי
חכמים לא ראיתי מעודי. ממש קיום של מה שנאמר "והאמת והשלום אהבו". גם
אמת וגם כבוד גדול של זה לתורתו של זה.
