סיפור על הרב מרדכי אליהו

מתוך הספר אביהם של ישראל חלק תשיעי

הייחוס כן קובע

כאשר נולד נכדנו הבכור, והיינו צריכים לעשות לו פדיון הבן, התגלעה מחלוקת קטנה בינינו לבין המחותנים שלנו מי הכהן שיערוך את הפדיון. בסופו של דבר ויתרנו למחותנים ועשינו את הפדיון אצל הכהן שהם ביקשו.

מאז הפדיון, הילד היה חולה שוב ושוב. בתי הלכה לרב אליהו זצ"ל וסיפרה לו שבנה חולה לא מעט. היא לא סיפרה לו את כל הסיפור, אבל למרות זאת, הרב השיב לה: לכו לעשות לו פדיון בכור אצל כהן מיוחס.

הם הלכו למשפחת כהן שגרה בעיר העתיקה בירושלים ושם ערכו לו פדיון כנדרש. היום הילד כבר בן 11 ברוך ה', ומאותו הרגע שנעשה לו פדיון על ידי כהן מיוחס, כפי שהדריך אותנו הרב, הוא לא חלה עד עצם היום הזה.

יש לכם שאלה?
כתבו לנו!

סיפורים נוספים:

 הוא קיבל בדיוק את אותו סכום שקיבל כל תלמיד מסוגו. בשבוע שעבר קיבל סכום גבוה יותר כיוון שראיתי שהוא שרוי במצוקה ונפשו עגומה". 
בתי סיפרה לי ברטט שכאשר היא נכנסה לחדרו של הרב, הוא היה ישוב על כיסא גלגלים, נראה חלש מאוד, ובדיוק באותו הרגע הוא קיבל על עצמו עול מלכות שמים וקרא "קריאת שמע" בהתרגשות...
 והנה, בשבת קודש בסמוך לשעה 11 לפני הצהריים, לאחר טקס הברית, סר ר'אריה לברכני בברכת מזל טוב הוא שאלני מה שם קראת לו בישראל השבתי לו על שמו של הרה ג יוסף שלוש זצ"ל, סב...
 לא התאפקתי ואמרתי לרב: "אומרים עליך, הרב, שבכל פעם שאתה הולך בחוץ, הגשם פוסק, וכאשר אתה בבית - הגשם מתחדש". 
עם הגיע אליו אדם ובפיו בקשה: הוא רוצה לעשות שותפות עם אדם עשיר אחד, והוא מבקש שהרב יברך אותו שיצליח. השיב לו הרב שהוא לא ממליץ לו לעשות שותפות עם אותו עשיר. אותו אדם תמה,...
השוחט בחר עוף, עשה כפרות לחולה, שחט את העוף ונתן לנו אותו מפורק ומוכן לבישול. עכשיו לא נותר לנו אלא למצוא עניים כדי שנוכל להחיל את הברכה על החולה באמצעות העוף הזה...
 רק מי שהבין מעצמו - הבין. הרב לא רצה לגרום "אונאת דברים", כמו שעשו החברים של איוב במקום לנחם אותו (שו"ע חושן משפט רכח ד). 
 לא הספקנו להביט אחורה ולפתע את מי אנו רואים מגיע, אם לא את עמנואל כהן שהמפתח של הציון אצלו? 
 ביקשתי מהעוזר הנאמן שלו, הרב יהודה מוצפי זצ"ל, והוא הראה לי את המקום שמשם הרב צריך לצאת ואמר לי איפה לעמוד וכך אזכה והרב יברך אותי. 
 לא הכרתי אותו אישית ולא שמעתי עליו, באחד הימים ראיתי ספר מסדרת "אביהם של ישראל", והוא האיר את עיני מרחוק. 
 קראתי לאישה ואמרתי לה שדיברתי אם בעלה והוא מוכן לשיר כל ליל שבת "אשת חייל" כמו שצריך. היא הסכימה וחזר השלום לביתם. 
 כשעמדתי לצאת הייתי עדיין מודאג, והרבנית שתחיה אמרה לי: "אם הרב אמר לך שהכול יהיה בסדר - אין לך ממה לדאוג".