פעם באו שני אנשים ללמוד אצלי חזנות. הסתכלתי בהם וראיתי שהם לא
נראים כל כך שומרי מצוות. הם היו כנים אתי ואמרו לי בפירוש שהם מטיילים בכל שבת
בכל חלקי הארץ, ושאינם מקיימים מצוות. לא ידעתי אם יש טעם להשקיע בהם. מה יעשו
בחזנות שילמדו ממני? אין זה אלא שחשקה נפשם ללמוד חזנות מתוך סקרנות. שאלתי את
הרב מרדכי אליהו זצ"ל, והוא אמר לי לקבל אותם ללא היסוס.
השנים הרבות שהייתי במחיצת הרב לימדו אותי לעשות כפי שהורה לי, למרות שדעתי
הייתה לפעמים שונה. לימדתי אותם את נוסח התפילות והמנגינות השונות של כל עדה
ועדה. את המקאמים המיוחדים של כל שבת ושבת. והנה אחרי תקופה קצרה אמרו לי שניהם:
הפסקנו לנסוע בשבת.
התחלתי לראות את ברכת הרב פועלת. לאחר כמה זמן הם אמרו לי: אנחנו מניחים
תפילין בכל יום. כך לאט לאט החלו שני התלמידים הללו לקיים מצוות ולשמוע שיעורי
תורה. גם היום הם הולכים יחד, האחד חזן מבוקש עטור זקן, והשני תמיד מלווה אותו
בקולו הנאה. אולי על זה נאמר שהיכל הנגינה קרוב להיכל התשובה.
(ר' עזרא ברנע, חזן בית-הכנסת "היכל יעקב")
