הגמרא
(ברכות יז) מלמדת כמה חשוב להאיר פנים ולהקדים שלום לכל אדם. וכך כתוב בגמרא:
"מַרְגְּלָא בְּפוּמֵיהּ דְּאַבַּיֵי, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עָרוּם
בְּיִרְאָה, מַעֲנֶה רַךְ וּמֵשִׁיב חֵמָה, וּמְדַבֵּר שָׁלוֹם עִם אֶחָיו וְעִם
קְרוֹבָיו וְעִם כָּל אָדָם. וַאֲפִלּוּ עִם עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּשּׁוּק,
כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָהוּב לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמַטָּה, וִיהֵא מְקֻבָּל עַל
הַבְּרִיּוֹת. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁלֹּא
הִקְדִימוֹ אָדָם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם, אֲפִלּוּ עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּשּׁוּק".
מרן הרב מרדכי אליהו היה משתדל מאוד לקיים את ההלכה הזאת, להאיר פנים ולהקדים
שלום לכל אדם. במיוחד שעל פי הגמרא (יומא פו ע"א) זה חלק ממצוות
"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". "אַבַּיֵּי
אֲמַר, כִּדְתַנְיָא, (דברים ו) 'וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ' – שֶׁיְּהֵא
שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאַהֵב עַל יָדֶךָ". יהודי אחד, שעבד בחדר כושר מעורב
לגברים ונשים, סיפר כי מרן הרב אליהו זצ"ל היה תמיד מאיר לו פנים ומקדים לו
שלום, למרות שהוא עובד בעבודה שלא כל כך מסתדרת עם ההלכה.
פעם אחת הגיע הרב בשעת לילה מאוחרת לבניין שבו עבד אותו אדם, ושלח את רוני הנהג
לשאול לשלומו. הוא מספר שהעובדה כי רב כל כך הדור פנים וחשוב מתעניין בו, חיזקה
אותו מאוד עד שהוא התחיל להתחזק ולבסוף הפך לבעל תשובה.
