יש לנו ב"ה שבעה בנים, ומתוכם היה אחד שבגיל 16 סטה מהדרך.
הוא הוריד את הכיפה והחל להסתובב בלילות בכל מיני מקומות מפוקפקים, עישן והתלבש
באופן שלא ראוי. כמובן שהדבר גרם לעוגמת נפש גדולה לאשתי ולי, והדיר שינה
מעינינו. פחדנו על העתיד שלו, פחדנו שהוא יידרדר לסמים ולמקומות גרועים, אלא שלא
יכולנו לדבר אתו מטוב ועד רע. כל שיחה אתו הייתה עולה מיד על שרטון והדבר הוסיף
ייאוש על ייאושנו.
יום אחד מסר לי הרב שמואל זעפרני, שהיה מזכירו של הרב זצ"ל, דרישת שלום
מהבן שלנו. התפלאתי, מה לרב זעפרני ולבן שלי? הרב זעפרני, שראה שנבהלתי קלות,
מיהר להרגיע אותי וסיפר לי סיפור מופלא. וכך סיפר: אני יודע שבנך נמנה על חבורת
נערים שמשוטטים ברחובות, אבל יש אולי דבר שאתה לא יודע עליהם. מדי פעם חבורת
הנערים הזאת מגיעה לביתו של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל לפי הזמנתו, הוא מארח
אותם ולא מעיר להם דבר על המראה שלהם ועל הלבוש שלהם. הוא מספר להם סיפורים
ודברים המושכים את הלב, וכעבור שעה או שעתיים הם יוצאים משם והולכים להם. כך הם
באים והולכים אצל הרב אליהו כבר כמה חודשים ומרגישים בביתו כמו בני בית.
התפלאתי מאוד. הרי אני מכיר את מרן הרב אליהו זצוק"ל ויודע שזמנו יקר
מאוד. והנה הוא מקדיש זמן כה רב לבני ולחבריו המשוטטים, ומקרב אותם בלי להעיר
להם שום הערה, מה שאנחנו לא הצלחנו לעשות. בוודאי הוא גם לא חושב עליהם מחשבות
שליליות. אחרת זה לא היה הולך.
מיותר לציין כי הפעולה הזאת עשתה את שלה. אחרי תקופת ההתנערות הזאת של הבנים
הם חזרו למוטב, כל אחד בזמנו שלו. כיום הבן שלנו הוא בעל משפחה עם ילדים, הוא
עובד בעבודה מסודרת ומביא לנו כבוד רב. ובכל פעם שאנחנו מסתכלים עליו אנחנו
זוכרים לטובה את המאור שבתורה – רבנו הקדוש – שמחזירו למוטב.