דוד שלי נהרג כשעלה על מוקש בעת שירותו הצבאי, ואביו חכם יאיר
גורג'י ז"ל מיאן להתנחם. הרב מרדכי אליהו זצ"ל הכיר בצערו של סבי,
והיה הולך כל יום אחרי התפילה לנחמו ולחזק את רוחו. מדי יום, לפני שהיה הולך
לבית-הדין, היה נכנס אל בית סבי ז"ל ומדבר אתו קצת דברי תורה. משם היה
ממשיך לבית-הדין.
אחרי שלושים יום של אבלות בא הרב מרדכי אליהו אל סבי וביקש ממנו לערוך חופה
לחתן יתום. אבל סבא מאן ללכת. איך אלך שלושים יום אחרי מות בני ז"ל? אמר.
מה יגידו אנשים? אבל חכם מרדכי לא ויתר בקלות. הוא אמר לסבי: הבחור הזה ציפה כל
ימיו שאתה תערוך לו את החופה בשמחה כמו שאתה רגיל לעשות. ומצווה לשמח יתומים
ואלמנות.
כשסבא שמע את המילה "מצווה", הוא לא היה יכול לעמוד בפניה והסכים
לערוך את החופה. וכך היה מספר מו"ר הרב מרדכי אליהו: כל הדרך אל החופה הוא
היה הולך כפוף, בעצבות ואנינות. וכשנכנס למקום החופה, הוא היה שמח ומאיר פנים.
כל מי שהיה רואה אותו – היה שמח. איך שהוא יצא מבית המשתה, חזרה לשכון עליו העצבות
על מות בנו האהוב.
היה אומר עליו הרב אליהו: זה עובד ה'!
יש פסוק בספר משלי (כ"ז, כ"א) שאומר: "מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר
לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ". לפי מה שאדם מהלל, אתה יודע מה הוא.
במה שהרב היה מהלל את חכם גורג'י – כך היה אפשר להלל אותו. עובד ה' בכל לבו.
(הרב דוד מנחם, קריית-משה, ירושלים)
