שבת אחת הגיע מוהל בשאלה לפני הרב זצ"ל. הוא הוזמן לברית
שצריכה להיות בשבת זו. והנה לפני שעה קלה אמר לו אבי הבן שהילד הזה הוא
"יוצא דופן", שנולד בניתוח ולא בלידה טבעית. על-פי ההלכה, מי שנולד
בצורה כזאת לא יכול להיות נימול בשבת.
שאל המוהל מה יעשה, כל המוזמנים כבר הגיעו, וביניהם אנשים חשובים. אם יבטלו את
הברית יהיה מזה חילול השם גדול. האם יעשה ברית בשבת?
אמר לו הרב: אתה מוהל זריז. מה שעליך לעשות הוא לברך את כל הברכות בקול. במקום
לומר שם ה', תגיד "השם" בהבלעה. תנגן באריכות במילים האחרות של הברכה.
אחר כך תפתח את החיתול, תטפל בילד ותחכה שהוא יבכה קצת. במהירות תחבוש אותו עם
יוד וחומרי חבישה ותסגור את החיתול.
להורים תגיד שלא יפתחו את התחבושת עד למחרת. ביום המחר תבוא להוריד את
התחבושת, תציע להורים לצאת מהחדר על-מנת שלא יתעלפו מהדם, וכשהם בחוץ תעשה את
הברית במהירות ותחבוש שנית.
למחרת חזר המוהל ואמר שעשה כדברי הרב. אף אחד לא שם לב לכך שלא נערכה ברית
בשבת אלא ביום ראשון. בשבת כולם היו עסוקים באוכל ובברכות ולא שמו לב שלא נערכה
ברית. וביום ראשון הוא בירך את הברכות לעצמו, כי ברכה שבורכה ביחיד בברית –
תופסת.