לפני כמה שנים, בחודש אייר, חברה יקרה מאוד הודיעה לי שהיא מתגרשת. בערב הילולת רבי מאיר בעל הנס מאוחר בלילה יצאתי עם רכב והזמנתי אותה להצטרף. בדרך היא סיפרה לי את כל פרטי הסיפור וסיכמה במשפט: מצדי לא להתחתן שוב בכלל! המשפט הזה שלה זעזע אותי מאוד. היינו די צעירות, בנות 24. כיצד זה היא אומרת משפט כזה? האם ייתכן שכל כך סבלה?
בציונו של רבי מאיר בעל הנס התפללתי כנראה בקול, שתמצא את הזיווג האמיתי שלה ממש תוך שנה, אבל התגובה שלה שוב הפתיעה אותי. תגובה שהביעה זלזול וחוסר אמון שדבר כזה יכול לקרות.
עם הכאב הזה חזרתי מאוחר הביתה, והוא הלך אתי גם בימים הבאים. עוד באותו השבוע הגעתי לקברו של הרב אליהו זצ"ל. שם התפללתי עליה ממש. תוך כדי התפילה ראיתי בחור שאני מכירה את פניו מהשיעור של הרב ומאירוסין של חברה, שם הוא אמר דברי תורה. ידעתי שגם הוא גרוש, ופתאום הבריקה לי מחשבה לשדך בינו לבין חברתי.
גייסתי את החברה שהתארסה לעניין אותו בשידוך הזה, ומיד הייתה הסכמה משני הצדדים. לאחר שיחת טלפון ראשונה אתה, עוד לפני הפגישה, הוא התקשר אלי ואמר: "את לא יודעת מה עשית, בחיים שלי לא דיברתי עם מישהי כל כך דומה לי. מתברר שהרב שמואל אליהו שליט"א עזר לשנינו בגירושין, ואיכשהו ידעתי שאם אתחתן שוב, השדכן יהיה הרב מרדכי אליהו".
ב"ה, לא עבר זמן רב והם זכו להתחתן, והם שמחים מאוד זה בזה.
