סיפר הרב שמעון ביטון, מקהילת "דרכי אליהו" בבית-שאן:
חנכנו בית מדרש על שם מרן הרב אליהו זצוק"ל בבית-שאן בר"ח ניסן,
ולצורך האירוע סיכמתי עם אחד האולמות שיספק את הכיבוד ל-300 האורחים הצפויים.
קיוויתי שבעלי האולם יהיו מוכנים לתרום את חלקם לאור אופיו של האירוע. והנה, כמה
ימים לפני היום הגדול, אחרי מאמצים רבים ופניות חוזרות ונשנות לבעלי האולם,
התברר לי למגינת לבי שהם לא יוכלו לספק את הכיבוד, ואני אנא אני בא.
תוך כדי נסיעה אני מתפלל לה', ומבקש שהדברים יסתדרו לכבודו של הרב. והנה עולה
מחשבה בראשי על קייטרינג אחר שיש סיכוי כי ייתן את הכיבוד לחנוכת בית המדרש
בהתראה קצרה. אחרי שיחה קצרה קיבלתי מייל מהם שהם מתחייבים לספק את הכול בתרומה.
ביום חנוכת בית המדרש הייתי צריך להביא שתיה ופניתי לאחת החנויות הגדולות
וביקשתי לקנות שתייה ל-300 אנשים. המוכר הנהן בראשו כאומר, זאת כמות לא קטנה.
אשתו, שעמדה בסמוך, שאלה לפתע: "עבור מה נדרשת השתייה?" השבתי לה
שהיום אנחנו חונכים את בית המדרש ע"ש הרב זצוק"ל. מששמעה זאת אמרה:
"אני מבקשת לתרום את השתייה, יש לי סיפור רציני עם הרב זצוק"ל".
אני שומע את דבריה ומתחיל לשיר בלבי טוב להודות לה', ואז אומרת האישה: "לך
לשלום, השתייה תגיע בזמן, מקוררת ובשפע"! יצאתי החוצה עם חיוך מאוזן לאוזן.
תודה רבה לך רבש"ע, תודה רבה לך הרב אליהו!