התנערי מעפר, קומי

הייתי
בתחילת התשובה שלי. מצד אחד הרגשתי כל כך קרובה לה' ודבוקה בו, ומצד שני לא
הכרתי את היהדות כפי שצריך. באחד מעשרת ימי תשובה נסעתי באוטובוס בדרכי לקברות
הצדיקים להעתיר בתפילה לקראת השנה החדשה.

בדרך, באמצע כביש
6, האוטובוס שנסעתי בו היה מעורב בתאונה. עפתי ממקומי, כל גופי נחבל, קיבלתי מכה
חזקה בראש ואיבדתי את ההכרה. בסוג של טשטוש אני רואה את עצמי נמצאת בתוך
האוטובוס במנהרה של עשן ואש, והאש הולכת ומתקרבת אלי בצעדי ענק.

בצד האוטובוס ראיתי רב לא מוכר שעודד אותי ואמר:
"קומי, קומי מהר, צאי מהאוטובוס". כאשר התעוררתי גיליתי שהאוטובוס
כולו אפוף עשן סמיך וכל מי שהיה יכול לצאת ממנו יצא, נשארתי רק אני באוטובוס
שמתחיל לעלות בלהבות.

לא יכולתי לזוז, כל עצמותי כאבו. אבל
הרב הזה שעמד בצד האוטובוס זירז אותי לקום ולצאת, וכך קמתי בשארית כוחותי ויצאתי
מהאוטובוס שניות ספורות לפני שהאוטובוס התלקח.

נלקחתי לבית
החולים, טופלתי, והחלטתי שאני חייבת לדעת מי זה הרב הזה. בהזדמנות הראשונה
חיפשתי ומצאתי: היה זה הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הוא לא היה בחיים בתקופה
ההיא. אבל קראתי עליו וראיתי שאני לא היחידה.

הלכתי לציון
של הרב. הודיתי לה' ששלח לי את הרב כמלאך משמים, והתפללתי לה' שירפא אותי רפואה
שלמה בזכות הצדיקים. וכך באמת קרה לי. הייתי צריכה לעבור ניתוח בגב, אך לפני
הניתוח הרופא בדק ואמר שהכול התאחה לבד, בחסדי ה'.