אחי התאום ואני חיים בזכות הרב מרדכי אליהו זצוק"ל. כשאמי הייתה עלינו בהיריון, אמרו לה הרופאים כי זהו היריון בסיכון גבוה ועל כן אין מנוס מלהפיל את שני העוברים. אמי מאוד לא רצתה להפיל, ובכך בעצם להרוג אותי ואת אחי, ולכן היא ביקשה מאבי שישאל את מרן הרב אליהו זצ"ל מה לעשות.
אבי הגיע אל הרב בוכה ונרגש מאוד, אבל הרב הרגיע אותו ואמר לו כי אין לו מה לחשוש והילדים יצאו בריאים ושלמים. כאשר אמי שמעה את הבשורה הטובה הזאת, היא שמחה ונרגעה קצת, אבל שמחתה לא ארכה ימים רבים. באחד הימים התקשרה האחות ואמרה לאמי כי הממצאים של הבדיקות הם חמורים יותר ממה שחשבו תחילה, ולכן עליה לבוא לבדיקות נוספות.
הבדיקות הנוספות אישרו את החשד שהיה לרופאים, כי שני העוברים נושאים מחלות רבות ומסוכנות ויש הכרח להפיל את שניהם מיד. אמי חזרה הביתה כשהיא בוכה מרוב צער. אבי רץ שוב לרב אליהו, לבקש ממנו עצה וברכה, אבל הרב ביטל את דברי הרופאים בהינף יד ואמר: תגיד לאשתך שאין לה מה לחשוש. ייוולדו לה שני בנים בריאים, יפים וחכמים.
דברי הרב הרגיעו את אמי, אבל הרופאים עשו בדיוק ההפך. הם אמרו לה שוב ושוב שהיא חסרת אחריות, ואם היא ממאנת להפיל את העוברים, עליה לחתום על מסמכים שהיא לוקחת את כל האחריות על כתפיה. הפעם אבי הלך אל הרב ביחד עם אמי, ושניהם שמעו מהרב כי אין להם שום סיבה לדאוג.
כך התנהלו הדברים במשך כל ההיריון, וככל שההיריון התקדם יותר, כך גדל גם הלחץ של הרופאים על אמי להפסיק אותו. אבל אמי דבקה בדברים של מרן הרב אליהו זצוק"ל ולא הסכימה להפיל את שני הילדים שלה. בחדר הלידה עמדו כמה רופאים הכן לקראת הלידה המסוכנת. והנה מגיע רגע הלידה ונולדנו אנחנו, שני ילדים בריאים, יפים ובוכים.
הרופאים עמדו שם תמהים מול שני הילדים הבריאים האלה, כשכל הבדיקות הראו את ההפך. או אז ניגש אחד הרופאים לאמי ושאל אותה בלחש: לאיזה רב הלכתם? אמי השיבה לו: לרב מרדכי אליהו. הרופא משך בכתפיו ואמר לה: תמיד הוא עושה לנו את זה.
