לפני כ-23 שנים חליתי במחלה קשה, והרופאים אמרו שאין מנוס אלא
לכרות את רחמי ואת אברי ההולדה האחרים. כמובן שהבשורה הייתה לי קשה מאוד, שכן
הבנתי שלא אוכל ללדת עוד ילדים בנוסף לבתי היחידה, שתחיה. פניתי להתייעצות עם
הרב מנחם בורשטיין, והוא התקשה לפסוק לי בעניין הזה. הוא ביקש להתייעץ עם הרב
מרדכי אליהו זצ"ל, ואחרי שהרב שמע את הפרטים הוא אישר לקיים את הניתוח, על
אף ההשלכות הקשות שלו.
אני אישה עיוורת. כעבור כמה שנים פנו אלי מלשכת הרב בן-טוב זצ"ל וביקשו
להסריט אותי תוך כדי זה שאני קוראת מהספר "קיצור דרכי טהרה" שהם
הוציאו באותה עת בכתב ברייל. אחרי שהופעתי בסרט הזה, הם פנו אלי שוב והפעם ביקשו
שאלמד שיעורים בטהרת המשפחה לנשים עיוורות. בתחילה לא הסכמתי, כי חשבתי שזה קצת
גדול עלי, אבל לאחר מחשבה נוספת הבנתי שזאת בעצם שליחות שלי עקב מה שקרה לי,
ולכן למדתי את הנושא יותר לעומק וקיבלתי על עצמי את המשימה.
במפגשים האלה ביקשו להשתתף גם בנות רווקות שהן עיוורות. שאלנו את הרב בן-טוב
זצ"ל האם זה אפשרי, והוא אמר שלא רק שזה אפשרי, אלא שזאת גם סגולה להתחתן.
ואכן, שלוש רווקות מהקבוצה הזאת התחתנו תוך כדי השיעורים או מיד אחריהם.
במסגרת הקבוצה עם הנשים העיוורות התקיימו כמה מפגשים מוצלחים מאוד, אבל נשארו
שאלות פתוחות שלא הייתה עליהן תשובה בספר, בגלל המצב המיוחד של אותן נשים. לכן
הוחלט לבקש מהרב אליהו זצ"ל שיכבד אותנו במפגש האחרון בסדרה וייתן לנו
פסיקות הלכה שהן ייחודיות לנו. הרב כמובן כיבד אותנו בנוכחותו, והמפגש היה מוצלח
ומרגש מאוד. בסוף השיעור ניגשתי להודות לו, והוא הפתיע אותי ואמר: שלום, אני
זוכר, את האישה שיש לה ילדה אחת. נדהמתי! מעולם לא פגשתי את הרב קודם לכן, הוא
לא ראה אותי כלל לפני אותו יום, וכיצד ידע שזאת אני?!
מאז אני מרגישה שברכת הרב מלווה את משפחתנו. זכינו בעלי ואני, ומבתנו היחידה
יש לנו נכדים מתוקים וטובים, ברוך השם. כן ירבו.