יש
פסוק שאומר: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ
מַאֲכָל" (ויקרא יט כג). אמר להם משה לישראל: כשאתם נכנסים לארץ ישראל, כל
אחד ואחד מכם יטעון את מכושו ויצא ויטע נטיעות (ע"פ מדרש רבה ויקרא פרשה כה
פסקה ה). ובמדרש (תנחומא קדושים פרק ח) "אמר להם הקב"ה לישראל
אע"פ שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין
בנטיעות. שנאמר: 'ונטעתם כל עץ מאכל'. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים,
אף אתם היו נוטעים לבניכם". כך פירשו חכמים במדרש (בראשית פרשה סד פסקה ג)
למה חשובה הנטיעה הזאת? כי היא קובעת את יישוב ארץ ישראל. וכך פירשו את המילים
שאמר אלוקים ליצחק אבינו "שכון בארץ" – עשה שכונה בארץ ישראל. הוי
נוטע. הוי זורע. הוי נציב! על כן היה מרן הרב אליהו זצוק"ל שמח לראות
נטיעות של יהודים בארץ ישראל, שהרמב"ן כותב כי זאת מצוות יישוב הארץ,
"שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק
וליעקב ולא נעזבה ביד זולתינו מן האומות או לשממה". סיפר חכם שאול קוקה:
פעם הבאנו ערבי שישתול אצלנו בגינה עץ לואיזה, אבל לא הבנו מדוע העץ לא גדל
ומתפתח. סיפרתי לחכם מרדכי אליהו זצוק"ל על הדבר, והוא שאל מיד: מי שתל את
העץ? השבתי שהבאנו פועל ערבי. השיב הרב: מה פתאום? תוציאו אותו ותשתלו שוב,
והפעם על ידי יהודי. עשינו כדברי הרב, ומאז הוא צומח יפה.