וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן

את
הסיפור הזה סיפר הרב שאול דימרי, והוא פורסם בכרך ח' מסדרת "אביהם של
ישראל": כאשר הייתי חבר מועצת העיר בטבריה, הגיעה אלי אישה וביקשה לשתף
אותי בבעיה: אני זוכה להריון שוב ושוב, אבל בכל פעם בחודש השלישי העובר נופל.
בדקנו כל מה שאפשר, אבל לא נמצא דבר, ובעלי גניקולוג. כבר הציעו לנו לקחת אם
פונדקאית, כי הרחם שלי לא קולט, אבל אנחנו ממש רוצים להימנע מהפתרון הזה. אני
יודעת שלכם הדתיים יש תרופות פלא, ואני מבקשת מאוד שתעזור לנו. כך אמרה.

התקשרתי לרב זצ"ל וסיפרתי לו את הדבר. לאחר ששמע את
כל הפרטים אמר לי הרב: תן לה מטפחת שלקחת מבית הכנסת ותבקש ממנה שבשעה שהיא
בהריון תשים אותה על הבטן ותקשור בה את הרחם. כך התינוק לא ייפול. הבאתי לה
מטפחת והדרכתי אותה מה לעשות. היא אמרה אז: ננסה, אם לא יועיל, לא יזיק.

בשעה טובה היא נכנסה להריון, והמתח היה גדול. אבל הנה,
מגיע חודש שלישי והתינוק לא נופל. בחודש הרביעי בעלה ביקש לעשות אולטרסאונד, אבל
היא לא רצתה. בסופו של דבר נולדו לה תאומים בן ובת. אני הייתי הסנדק. כל אבא
מאושר בברית של הבן שלו, אבל האבא הרופא הזה היה מאושר במיוחד. מי כמוהו לדעת
כמה סיכון היה בהריון הזה, כמה קצרה ידם של הרופאים מלהושיע במקרים כאלה, וכמה
גדולה הברכה של הרב אליהו זצ"ל.

עד כאן מה שפורסם
בכרך הקודם. אבל מתברר שבזה לא הסתיים הסיפור. וכך ממשיך ומספר הרב שאול דימרי:
כמה חודשים לאחר שהתפרסם הסיפור הזה פנתה אלי רופאה גניקולוגית ואמרה לי: הפנתה
אותי אליך אותה אישה שקיבלה ממך מטפחת ובעקבות כך זכתה להרות. גם לי יש את אותה
הבעיה, ואשמח לקבל גם אני כזאת מטפחת. נתתי לה מה שביקשה, וב"ה גם היא ילדה
למזל טוב.

עברו הזמנים, והנה התקשרה אלי אישה נוספת,
וביקשה: הגעתי לגיל 43, ואמרו לי שאין סיכוי שאהרה. אותה רופאה שפנתה אליך בעבר
הציעה שאגיע אליך ואבקש שתביא לי גם כן מטפחת מבית הכנסת.

שאלתי אותה מדוע היא לא לוקחת את המטפחת של אותה הרופאה, והיא אמרה שהיא לא
מוכנה לוותר על המטפחת שלה.

נתתי לה מטפחת אחרת מבית
הכנסת, וכעבור זמן לא רב כתבה לי אותה אישה: שלשום עשיתי בדיקה, הבדיקה הייתה
חיובית ואני בהריון. זה מדהים, כי לא נתנו לי שום סיכוי. אנא תתפלל עלי שההריון
הזה יישאר.

מדובר באישה מקיבוץ חילוני לגמרי, ואם הם הגיעו
לנקודה של אמונה שמבוצעת הלכה למעשה, זה בהחלט מרגש מאוד. האם המטפחת סייעה
לניסים הללו? האם האמונה התמימה? האם קדושת בית הכנסת? או אולי ברכתו של הרב
מרדכי אליהו זצ"ל שעוברת דרך תלמידו? כנראה שכל הדברים הללו ביחד נאספו כדי
לשמח את נשות ישראל ולקדש שם שמים.