סיפר הרב שלמה בן אליהו, רב מטה אשר ואחיינו של הרב זצ"ל: לפני כ-17 שנה הקמנו בית קברות ביישוב שלא היה בו בית קברות. התייעצתי עם דודי הרב אליהו זצ"ל כיצד מקימים בית קברות, והוא אמר לי: תסתכל בשדה חמד פרק ו' ותראה איך מקיפים שבע פעמים את בית הקברות ומה אומרים בכל פינה.
במשך 15 שנה שהמקום היה ללא בית קברות נפטרו במקום מעט מאוד אנשים. אך מיד אחרי שקידשנו באותו מקום את בית הקברות, נפטרו כמה וכמה אנשים. זה הרגיש לתושבי המקום כמו סטירת לחי.
באו אלי דתיים מאותו יישוב ושאלו מה עשיתי, אולי לא נכון היה להקים בית קברות, הרי זו סכנה. רצתי מיד אל הרב וסיפרתי שטוענים שאנשים מתים בגללי. הרב הרהר, ואחרי שתיקה ארוכה שלא כדרכו הוא שאל שאלות, איך עשינו וכדומה. נמצא שקידוש בית הקברות היה בסדר, הכול לפי הפרטים.
אחר כך הרב התבונן בעניין ואמר לי: כנראה שלא קוברים שם מספיק עמוק. אם המת נמצא פחות מעשרה טפחים מפני הקרקע, הוא קורא לאנשים חיים. הוא אמר לי לבדוק, ואכן בדקנו. ביישוב הזה קוברים בארון, עם חורים למטה, ממילא הארון הוא 50 ס"מ ועליו פחות מ-60 ס"מ אדמה. כעבור כמה חודשים נרקב העץ והמת נמצא פחות מעשרה טפחים מתחת לפני הקרקע. ברגע שתיקנו את זה ממש נעצרה המגיפה.
אבל מתברר שהעצה הזאת לא הייתה טובה רק לאותו זמן. השנה קרה לי מקרה דומה באחד היישובים. במשך חמישה שבועות קברתי שישה אנשים מתושבי יישוב אחד, ולא כולם מבוגרים, בני 50 ו-60. אנשים מהיישוב ביקשו להתייעץ איתי, ואמרתי להם שאני דורש שיחפרו יותר עמוק. הם אמרו שזה לא אפשרי, כי האדמה קשה, אבל לבסוף הם קיבלו על עצמם לעשות כך. ותיעצר המגיפה.
