וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה

מספר הרב שמואל אליהו שליט"א: שלוש שנים אחרי פטירתו של אבא
זצ"ל נסעתי לשמחת בית השואבה בקריית טבעון. בדרך התקשר מישהו ואמר כי יש לו
סיפור על הרב אליהו. אני רגיל לקבל טלפונים כאלה ושמח לשמוע עוד ועוד על אבא
שלי.
 
האיש מספר כי במשך שנים רבות לא זכו הוא ואשתו לילדים. הוא שמע על הברכות של
הרב אליהו שלא חוזרות ריקם, טרח ובא ממרחק לביתו של הרב וביקש ברכה. הוא סיפר כי
הרב לא בירך אותו, אבל נתן לו עצה: היום ראש חודש. בתפילה של ראש חודש אנו
מוסיפים "יַעֲלֶה וְיָבֹא" ואומרים בו: "זָכְרֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ
בּוֹ לְטוֹבָה. וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה. וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים
טוֹבִים". במילה "וּפָקְדֵנוּ" תכוון לפקידה של בנים. כמו
"וה' פקד את שרה".
 
האיש סיפר כי הוא יצא באכזבה. הוא התייגע ונסע שעות, חיכה בתור עוד שעה ארוכה
מתוך ציפייה לקבל ברכה, והנה במקום ברכה הוא מקבל עצה. הוא מתפלל כבר שנים רבות,
וזה לא משנה דבר. אבל מה הוא היה יכול לעשות, הרב אמר מה שאמר, ולפחות את זה הוא
ינסה לעשות בתפילת מנחה הקרובה. הוא יכוון היטב את לבו לומר "וּפָקְדֵנוּ
בוֹ לִבְרָכָה" ואולי גם את כל השאר.
 
לא ידעתי כמה שהעצה הזאת נכונה, סיים האיש את דבריו. כיוונתי בתפילה והנה חודש
אחר כך אשתי מבשרת לי כי התקווה ארוכת השנים לילדים הולכת להתגשם. היא בהיריון.
הרבה נקיפות מצפון היו לי על שהקפדתי בלבי. לא הבנתי את גודל העצה שנתן לי הרב
באותה שעה.
 
כשהיהודי הנרגש סיים את סיפורו המיוחד אני כבר הגעתי למחוז חפצי בקריית טבעון.
הקהל היה בעיצומה של השמחה, וכמו בכל שמחת בית השואבה יש חלק של ריקודים,
"ושמחת בחגך". לידי במעגל השמחים היה בעל חנות מחשבים מצפת, ותוך כדי
שאנו מסתובבים סיפרתי לו את הסיפור ששמעתי זה עתה. הוא שמח לשמוע את הסיפור ואמר
כי הסיפור הזה הוא בשבילו מתנה משמים. גם הוא ואשתו מצפים זמן רב מידי להיריון,
ואולי מהסיפור הזה תבוא להם הישועה.
 
אחרי חודשיים פגשתי אותו ברחובה של עיר והוא סיפר לי כי הוא ואשתו לקחו את
העצה של הרב וקיבלו על עצמם לכוון בימי חול המועד בכל ברכת מזון ובכל תפילה שיש
בה "יַעֲלֶה וְיָבֹא". והברכה לא איחרה לבוא. חודש אחרי סוכות אשתו
נפקדה, והם מצפים ללידה קלה. שמחתי מאוד בשמחתו, במיוחד שאחרי תשעה חודשים אשתו
ילדה בת שמילאה את כל הבית אורה.
 
את הסיפור הכפול הזה סיפרתי פעם בכנס חנוכה בראש-פינה. חודשיים אחר כך מתקשרת
אלי תושבת ראש-פינה ומספרת לי כי כבר חודש היא מחפשת הזדמנות לספר לי שהיא שמעה
את הסיפור על "יעלה ויבא" בראש-פינה בחנוכה, זה התאים לה כי גם היא
רוצה זמן רב לזכות בהיריון ולא עולה בידה. החליטה לקחת על עצמה לכוון היטב
ב"יַעֲלֶה וְיָבֹא" בראש חודש טבת שבסוף חנוכה, לכוון במיוחד במילה
"וּפָקְדֵנוּ" כדי שהיא ובעלה יזכו להיפקד בזרע קודש של קיימא. היא לא
האמינה שהתפילה שלה נשמעה כל כך מהר. גם היא זכתה להתעבר אחרי חודש אחד בלבד.

 
שאלתי את עצמי לא פעם איך זה עובד. הרי גם קודם לכן האנשים הללו התפללו. למה
לפני כן תפילתם לא נשמעה ועכשיו היא נשמעת? הרב אליהו לא מעורב בתפילה הזאת. זה
לא בגלל זכויותיו או צדקותיו של הרב. למה העצה הזאת לא עבדה לפני שהם שמעו את
הסיפור?
 
אולי זה בגלל שהם לא האמינו מספיק שאלוקים שומע להם. אולי לא האמינו בכוח
התפילה של עצמם. אולי האמינו שאלוקים שומע אותם, אבל לא האמינו שהם חשובים לפניו
מספיק כדי שתיעשה בקשתם. אחרי ששמעו את הסיפור הם הבינו שאלוקים שומע. שומע
ועושה.