והטוב בעיניך עשה

לפני
כ-20 שנה הייתה יפעת הלל מכוכב השחר בהריון על תאומים. הריון יקר במיוחד, כמו
יתר ההריונות שלה, שהגיעו בעקבות טיפולים קשים, גם פיסית וגם נפשית. בסקירת
המערכות בשבוע ה-20 להריונה בישרו להם הרופאים למגינת ליבם כי אחד התאומים נראה
פגוע מאוד, בלי מוח. "הרופא אמר לנו אז בחוסר רגישות מזעזע: הבשורה הטובה
היא שלא תצטרכו לקחת אותו איתכם הביתה", היא נזכרת והצער עודנו בעיניה.

הם התרוצצו בין מרכזים רפואיים רבים ורופאים בעלי שם,
ורובם ככולם לחצו עליהם לבצע הפלה, למרות שבכל הבדיקות נראה בבירור שהעובר השני
בריא לחלוטין. וכך היא מספרת: הרופאים חששו לקחת סיכון וניסו לשכנע אותי שאני
צעירה וחבל לי להסתבך. ככה, שבורים וחסרי אונים, הגענו לרב מרדכי אליהו
זצ"ל, שהמליץ לנו להתייעץ עם הרב מנחם בורשטיין שליט"א, מייסד מכון
פוע"ה. הרב בורשטיין הפנה אותנו לד"ר יפה מבית החולים ביקור חולים.
הגענו אליו בלב כבד ובחוסר אונים גדול. ד"ר יפה אציל הנפש ביצע בדיקה
יסודית, ובסופה קבע נחרצות: עובר אחד באמת אינו בר חיות, כפי שנאמר לכם, העובר
השני בריא לחלוטין. אך ההריון כולו בסיכון גבוה מאוד. על כן הודיע לנו: מעכשיו
ועד סוף ההריון תהיי מאושפזת תחת השגחתי, ועל אחריותי ייוולד לכם בסוף תינוק
בריא. קשה לתאר את הלב הנקרע, הפחד, הכאב. האבל על העובר האחד, אך יחד עם זאת
השמחה, ההקלה והציפייה לקראת אחיו. בלבנו שכנו בערבוביה הידיעה שהלידה הזאת
בע"ה תביא חיים, אך תביא גם מוות באותה שעה ממש. ובכל אותו זמן עדיין קינן
בנו הרצון להאמין שיקרה נס, שמדובר בטעות אחת גדולה ושהכול יתהפך לטובה.

בתוך כל הכאוס הזה לא ידענו על מה עלינו להתפלל. ידענו
בשכל שתינוק בלי מוח לא יכול לחיות. רופא אחד גם אמר לנו בעדינות כי ישנם מקרים
בהם יש לתינוקות כאלה שרידי נשימה ואז הם חיים בייסורים עוד זמן קצר. אז על מה
נתפלל? שיחיה? שימות? שיבריא? במה עלינו להאמין? בצר לנו פנינו לרב מרדכי אליהו
זצ"ל. שאלנו את הרב: כבוד הרב, על מה להתפלל? מה לבקש? והרב, לאחר דברי
חיזוק שהיו כמים קרים לנפש עייפה, בעיניים טובות וכאובות אמר לנו את מילות הקסם
שמלוות אותנו עד היום: "כך נכון להתפלל: את הטוב תקרב, את הרע תרחק, והטוב
בעיניך עשה".

הבנתי שיש טוב ויש רע, ויש הפרדה ברורה
ביניהם. ותפילתנו היא שהטוב המוחלט יתגלה.

במהלך אותו
הריון עברתי תהליך מדהים. ימים שלמים בהם שכבתי במיטה זימנו לי הרבה זמן למחשבה.
ההפרדה בין טוב לרע נעשתה לי ברורה. התפילה במילותיו הטובות של הרב ליוותה אותי
שעות ארוכות.

בניגוד לכל התחזיות הקודרות, השלמתי את ימי
הריוני. בשבוע ה-37 להריון נותחתי בשלום וילדתי שני תינוקות. ברחמי ה' האחד נפטר
סמוך ללידה, ובחסדיו הגדולים אחד נולד לחיים טובים ולשלום.

הרגשנו בלב נשבר את הרע ובלב שלם את הטוב, ולא היתה סתירה פנימית ביניהם אלא
השלמה גדולה. התפילה הפשוטה והיקרה הזאת מלווה אותי מאז כבר למעלה מעשרים שנה,
באשר אפנה: ה', את הטוב תקרב, את הרע תרחק, והטוב בעיניך עשה.