מספרת אורה חצרוני: זכינו להיות מחוברים אל הרב זצ"ל בחייו
והתייעצנו אתו רבות. כעת אנו באים אל ציונו שבהר המנוחות בתפילות ובקשות.
לקראת הלידה של ילדי התשיעי הייתי אחוזה פחדים קשים והרגשתי שלא אוכל לעבור
לידה. נפשית לא אעמוד בזה. דחיתי את הנסיעה לבית החולים כמה שיותר, אבל כשכבר לא
הייתה בררה יצאנו בחשש כבד. בדרך התפללתי והתחננתי על נפשי, אך האימה לא עזבה.
לפתע מצאתי את עצמי קוראת לרב אליהו ומבקשת ממנו ליווי ועזרה ושיתפלל עלי ועל
משפחתי. באותו רגע אחז בי ציר ארוך וחזק, וקולו של הרב הופיע בראשי ואמר
"לא לפחד". כך, עם המשפט הזה שחזר על עצמו בכל ציר, נולד ילדנו בקלות
ובמהירות ב"ה.
אותו ילד נקרא על שמו של הרב, צפניה אליהו.
אחרי הברית התינוק היה חלש, לא ינק וחומו עלה. דאגתי לו מאוד, ושוב פניתי
בתוכי לרב עם בקשה שיתפלל על התינוק. כעבור רגע ראיתי מולי את דמותו של הרב,
באופן מוחשי ולא כתמונה, מחייך אלי, מניח ידיים על ראשו של התינוק ומברך.
ב"ה הילד נרגע וחזר לבריאותו.
